מדוע הצעת חוק ה-MTP אינה מתקדמת מספיק

הצעת חוק הפסקת הריון רפואית (תיקון), משנת 2021, מפחיתה את האוטונומיה הגופנית של נשים ומסריחת יכולת.

החוק משנת 1971 מסריח הטיות מוסריות נגד יחסים מיניים מחוץ לנישואים, מאמץ גישה מסוגלת ונושא דגש אאוגני חזק.

הצעת החוק להפסקת הריון רפואית (תיקון) משנת 2021, שהתקבלה על ידי ה-Lok Sabha ב-17 במרץ 2020, מבורכת כעת על ידי ה-Rajya Sabha. הצעת החוק זוכה לשבחים כחריגה נחוצה מאוד מהמשטר המשפטי הקיים על פי חוק הפסקת הריון רפואית, 1971 משתי סיבות - ראשית, הצעת החוק מחליפה כל אישה נשואה או בעלה בכל אישה או בן זוגה, תוך כדי בחינת הפסקת הריון. הריונות הנובעים מכשלים באמצעי מניעה, ובכך מבטלים לכאורה הריונות מחוץ לנישואים; ושנית, מגבלת הזמן שבה ניתן הפסקת הריונות על פי חוק מוגברת.

החוק משנת 1971 מסריח הטיות מוסריות נגד יחסים מיניים מחוץ לנישואים, מאמץ גישה מסוגלת ונושא דגש אאוגני חזק. עצם הצהרת המטרות והסיבות של חוק 1971 ציינה את העובדה שרוב האמהות הללו הן נשים נשואות, ואין להן צורך מיוחד להסתיר את הריונן כבסיס הגיוני ללגליזציה של הפסקת הריונות. בנוסף, בנוסף למניעת סכנה לחייה או סיכון לבריאותה הפיזית או הנפשית של האישה, הוכרו עילות אאוגניות כקטגוריה ספציפית להפלות המותרות על פי חוק.

על רקע זה, יכולתה של הצעת החוק להגשים את מטרתה המוצהרת של הבטחת כבוד, אוטונומיה, חיסיון וצדק לנשים הזקוקות להפסקת הריון ראויה לבדיקה מדוקדקת.

הצעת החוק מעלה באופן משמעותי ביותר את גבולות ההריון העליונים עבור שתי הקטגוריות של הפלות מותרות המפורטות בסעיף 3(2) של חוק 1971. בעוד שהמגבלה לקטגוריה הראשונה (הריונות הניתנים להפסקה בכפוף לחוות דעת של רופא אחד) מוגברת מ-12 שבועות ל-20 שבועות, המגבלה לקטגוריה השנייה (הריונות הניתנים להפסקה בכפוף לחוות דעת של שני רופאים) מוגברת כך שתכלול אלה העולים על 20 אך לא עולים על 24 שבועות, במקום שהקטגוריה הנוכחית של מקרים עולה על 12 אך לא עולה על 20 שבועות. עם זאת, הקטגוריה השנייה נותרה מעורפלת ופתוחה להישג יד פוטנציאלי של המנהלים ככל שהיא עשויה להיות מצומצמת יותר על ידי כללים שנקבעו על ידי המנהלת. כמו כן, מותר להפסיק הריון רק כאשר המשך ההריון יפגע בחיי האישה ההרה או יגרום לפגיעה חמורה בבריאותה הנפשית או הפיזית או אם הילד היה נולד הוא יסבול מכל חריגה פיזית או נפשית חמורה. עם זאת, סעיף 3(2ב') הופך את גבולות ההריון העליונים לבלתי ניתנים ליישום בהפלות הנחוצות, לדעת הוועדה הרפואית, בשל הפרעות עובריות משמעותיות.

העובדה שזכותה של אישה להפלה ניתנת למימוש רק מול נסיבות משכנעות כאלה הופכת את האימהות לנורמה, וההפלה לחריג. ככזו, הצעת החוק מבקשת לתת מענה לנשים הזקוקות להפסקת הריון לעומת נשים המעוניינות בהפסקת הריון. על ידי אי התחשבות בזכות להפלה כרצונה, הצעת החוק מאלצת למעשה נשים להעמיד פנים על פגיעה חמורה בבריאות הפיזית או הנפשית כדי להפסיק הריון, ובכך משתקת באופן חד משמעי את האוטונומיה הגופנית שלהן. חשוב לציין, גם בעוד המעשה מחייב את הסכמת האישה להפלה במצבים האמורים לעיל, בהיעדר חוות דעת של רופא המאמת את בחירתה, הסכמתה אינה מספקת.

הסיווגים המיוחדים של מומים פיזיים או נפשיים חמורים וחריגות עובריות משמעותיות מסריחים גם הם מדעות קדומות חברתיות כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים. אין ספק שזכותה של אישה להפסיק הריון של ילד שעלול לסבול מחריגות פיזיות או נפשיות או כזה שאובחנה עם מומים עובריים, על רקע סוציו-אקונומי או אחר, ראויה להכרה. עם זאת, בהתייחסות לנכות פיזית או נפשית או לחריגות עובריות כקטגוריות נפרדות המגיעות לנסיבות מוגברות להפסקת הריון, חושפת הצעת החוק את גישתה הכשירות. זה מעיד על הנחה שאנשים מסוימים הם כברירת מחדל לא פרודוקטיביים מבחינה חברתית, בלתי רצויים ואיכשהו ניתנים לביטול בצורה מוצדקת יותר מאחרים.

יכולת זו הופכת בולטת כאשר מגבלת 24 השבועות האמורה, המוכתבת כביכול על ידי חוכמה מדעית וחקיקתית, בוטלה לחלוטין כאשר הפסקת הריון כרוכה בהפרעות עובריות משמעותיות. לפיכך, בעוד שגבול ההריון העליון המתוקן הוא כשלעצמו ראוי לשבח, כאשר קוראים אותו יחד עם סעיף 3(2ב) להצעת החוק, מתגלה דיכוטומיה מוזרה - או שההתקדמות הרפואית היא כזו שהפלה בטוחה אפשרית בכל נקודה בתקופת ההיריון, ומכאן שהצעת החוק מתירה הפסקה בכל שלב כאשר מדובר בהפרעות עובריות משמעותיות; או שתקרה של 24 שבועות היא חיונית מבחינה מדעית והפלות מעבר לגבול האמור יהוו סיכונים לבריאות האישה ההרה או העובר. אם זה הראשון, אז לאפשר הפסקה רק במקרים של הפרעות עובריות משמעותיות הוא סיווג פיקטיבי ומוסרני. אם זה האחרון, אזי המעמד המשני של בטיחות האישה והטנור האאוגני הדומיננטי של הצעת החוק מתגלה שוב.

המעבר מאישה נשואה ובעלה לאישה ולבן זוגה ראוי להערכה. עם זאת, הגישה למתקני הפלות מוגבלת לא רק על ידי מחסומים חקיקתיים אלא גם על ידי הפחד משיפוט של רופאים. הכרחי שספקי שירותי בריאות יהיו רגישים כלפי היותם מדעיים, אובייקטיביים וחומלים בגישתם להפלות על אף מצבה המשפחתי של האישה. בהיעדר צעדים כאלה, תיקוני חקיקה פרוגרסיביים לא ייצרו שינוי משמעותי בשטח.

הצעת החוק היא לכל היותר מענק חזק של אוטונומיה כבולה. בפסק הדין המובהק בעניין KS Puttaswamy v Union of India, בית המשפט העליון הכיר בזכות החוקתית של נשים לעשות בחירות רבייה והזכות להימנע מהולדה נקראה בזכות לפרטיות, לכבוד ולאוטונומיה גופנית. הצעת חוק ה-MTPA, שמחכה כעת להסכמת הנשיא כדי להפוך לחוק, אינה עומדת בסטנדרט חוקתי זה וביעדים המוצהרים שלו.

טור זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-24 במרץ 2021 תחת הכותרת 'תנאים חלים'. הכותבים הם תומכים המתאמנים בניו דלהי