בין אם הינדי או כל לשון אחרת, חייבת להיות סיבה מעשית חזקה ללמוד אותה

שפה, אחרי הכל, היא מכשיר לתקשורת בין אנשים. זו נקודה שאנחנו צריכים לזכור, תמיד.

מחלקת הרשטרבהאשה בממשלה המרכזית יוזמת את תהליך קידום ההינדי כמה ימים לפני דיוואות ההינדי.

אן נינה סנהיקונו , אומרת האישה לבעלה המהגר שהעביר לה קצת כסף. כדי לדעת מה זה אומר תצטרכו להסתכל על הפרסומת של PhonePe שיצאה בשנת 2018. היא עדיין זמינה ביוטיוב. מה שהפרסומת כן מציינת הוא שדוברי צפון הודית, דוברי הינדית, מיומנים באותה מידה בלימוד שפה שאינה הינדי בהינתן התמריץ הנכון לעשות זאת. האישה בפרסומת הזו כנראה למדה את מלילאם בעצמה כדי לתקשר עם בעלה באופן פרטי, אפילו בנוכחות חמותה.

ואז יש את המחזה הלא ראוי של מלחמת השפות השנתית שמתחילה בכל דיוואות הינדיות. עד מהרה הוא הופך לדיון על המאפיינים המהותיים של לאום ולאום. למרבה המזל, בימינו, כמו קדחת ויראלית, התסיסה דועכת מעצמה לאחר מספר ימים.

הכל מתחיל במחלקה של הינדי בממשל המרכזי, שקיבלה את האחריות להפיץ את ההינדית ברחבי המדינה. הוא מגייס רק את אלה שעשו תואר שני בהינדית. זה נקרא רשמית Rajbhasha Vibhag והוא בשליטה של ​​משרד הפנים. אתה זוכר שגם האנגלית היא ראג'בהשה של הודו, אבל אין מחלקה שתקדם אותה. לא נעשה מאמץ לגייס תואר שני באנגלית כדי לסייע בניסוח חוקים, כללים, תקנות והנחיות מהממשלה בשפה מובנת.

בהיעדר ראג'בהשה באנגלית, שפת חוקי הודו נותרה בלתי מובנת, אפילו למי שמנסח אותה. הכוונה מאחורי החוק עשויה להיות טובה, אך לעתים קרובות היא דורשת את חוכמתם של בתי המשפט הנכבדים כדי להבין את כל מה שנכתב בחוק. הדוגמה האחרונה מעין זו נוגעת לחוק ההיסטורי, שנכתב באנגלית, בו דן הפרלמנט באוגוסט, לשינוי חלקי של סעיף 370. הוא היה מלא בטעויות כתיב ודקדוק מחרידות. לקח כמעט חודש לממשלה להוציא גרסה מתוקנת של החוק שהפרלמנט העביר.

למשרדי הממשלה המרכזיים, באזורים שאינם הינדיים, יש גם קצין הינדי, שוב תואר שני בהינדית, שתפקידו היחיד הוא לקדם את השפה ההינדית בתוך משרד זה. במשרדים רבים כאלה, שבהם הקצין ההינדי קצת מצפוני, יש גם לוח הינדי, לצד זה שמודיע על השם, הכתובת ומספר הטלפון של הקצין לפנות אליו במקרה של תלונות על שחיתות. מועצת השחיתות היא משהו מעין סטטוטורי בגלל הנחיות של נציב הערנות המרכזי. הלוח ההינדי הוא יותר מאמץ התנדבותי. למשרדי אוניברסיטת פנג'אב, למשל, אין לוח הינדי כזה.

מחלקת הרשטרבהאשה בממשלה המרכזית יוזמת את תהליך קידום ההינדי כמה ימים לפני דיוואות ההינדי. איש לא שם לב למאמציה ואין שום תוצאה נראית לעין של מאמציו או לפחות אף אחד שנחקר או תועד. בדיוואות ההינדיות הבאות, מישהו משמיע את מה שהוא מחשיב הערה מרוממת בהקשר של הינדי. השנה הגיע תורו של שר הפנים של האיחוד, עמית שאה, להשמיע את ההערה הזו. מוקדם יותר אמרו P Chidambaram, P V Narasimha Rao, R Venkataraman ושרי פנים אחרים הערות דומות. הסיבה היחידה לכך שהם עושים זאת היא שהמחלקה נופלת באחריותם. לרוב, כולם מתעלמים מההערה, במיוחד כשהשר הוא דרום הודי, הקשור לשפה דראווידית.

ואז יש מקרים שבהם ההערה גוררת אחריה זעם בכל הארץ. באמצע שנות ה-60, כאשר גולזרילאל ננדה היה שר הפנים, הדבר אף הביא למהומות באזורים רבים במדינה כשהכריז, ב-1965, על עזיבת השפה האנגלית מהממשלה והגעתה של הינדי כשפה הרשמית של ממשל בהודו. סצינות הפתיחה של הסרט הראשון שבו מככב אמיטאב באצ'אן, סאת הינדוסטאני, מציגות מהומה כזו. המהומות האנטי-הינדיות בערים בדרום הודו היו מקבילות בעבר להתפרעויות אנטי-אנגלית בשווקים של ביהאר, UP ומדהיה פראדש. הלהיטות לשרוף רכוש הייתה משותפת לשני קבוצות הפורעים. לא דווח על רצון ללמוד שום שפה.

למרבה המזל, בימינו החריפות שהינדי דיוואס מחוללת מוגבלת לקריאת סיסמא כלשהי, ופעם בכמה זמן, כפי שקרה בפטיאלה, מתבקשים כמה חניכים הינדיים להתנצל על שהרעיפו עלבונות בשפות שאינן הינדיות. בפרק פטיאלה נאמר שפונג'בי הועלב.

כמה שבועות לאחר מכן, כולם שוכחים מהינדי. מי שרוצה להשתמש בו, משתמש בו; מי שרוצה להתעלם, מתעלם. לאף אחד לא באמת אכפת כך או כך. שפה, אחרי הכל, היא מכשיר לתקשורת בין אנשים. זו נקודה שאנחנו צריכים לזכור, תמיד. כמו במקרה של הפרסומת של Phonepe, ובהקשר של המלחמה השנתית שמתפרצת בהודו בגלל שמישהו בממשלה מבטיח לכפות הינדי על כולם, הנקודה היא פשוט כזו: חייבת להיות סיבה חזקה ללמוד שפה. אחרת, אף אחד מלבד הטיפוסים המלומדים לא מוכן לבזבז זמן בלימוד שפה חדשה. בעבר אמרו שהודי נפוץ יודע לפחות שלוש שפות. רוב ההודים, גם היום, עושים זאת. מהטמה גנדי ידע חמישה. Narasimha Rao, ידע עד 10 שפות.

באשר לשפת בהרט סרקר, בין אם היא משתמשת בהינדית או באנגלית, יש צורך דחוף בה למנות ועדת שפה פשוטה. שום חוק, חוק, הנחיה לא אמורה להיות ניתנת על ידי הממשלה אלא אם כן הם כתובים בשפה פשוטה והגיונית ללא פיתולים ומשפטים, כזו שאפילו מעבר 10 יכול להבין, שהיא אגב 90 אחוז מכלל עובדים במגזר המאורגן והלא מאורגן בהודו.

הכותב הוא פרופסור להיסטוריה, אוניברסיטת פנג'ב, צ'אנדיגאר

- מאמר זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת של 30 בספטמבר 2019 תחת הכותרת 'מהומה רבה על שפה'