ארה'ב רוצה צבא הודי חזק יותר כדי להרתיע, לא לעורר, סכסוך עם סין

אם ארצות הברית הייתה יכולה להפעיל מתג ולהפוך את הצבא ההודי לחזק יותר ממה שהוא היום, היה לה כל אינטרס לעשות זאת

משרד הביטחון, פאנל MOD, צבא הודי, קצבת צבא, צבא שכר, הצי ההודי, חיל האוויר ההודי, נשות קציני צבא, משפחות צבא, שר הביטחון, מנוהר פאריקאר, אינדיאן אקספרס, חדשות הודוחיילי הצבא ההודי מציגים את כישוריהם כשהם לוקחים חלק בהפגנת קרב במהלך יום הצבא בניו דלהי. צילום אקספרס מאת PRAVEEN KHANNA

אם ארצות הברית הייתה יכולה להפעיל מתג ולהפוך את הצבא ההודי לחזק יותר מכפי שהוא היום, היה לה כל אינטרס לעשות זאת. לארה'ב יש גם אינטרסים אחרים, כמו שמירה על היתרון הצבאי שלה והבטחה שטכנולוגיית ההגנה על תכשיט הכתר שלה לא תמצא את דרכה לידיהם של יריבים כמו רוסיה. אבל לעתיד הנראה לעין, לארה'ב יש עניין בצבא הודי חזק יותר. זה לא תמיד היה נכון. אכן, זה לא היה המקרה לפני כ-20 שנה. ההבדל המשמעותי ביותר בין עכשיו ואז הוא היכולת והאסרטיביות הגוברת של הצבא הסיני. עכשיו, חשוב מאוד להיות מאוד ברור לגבי ההבדל הגדול מאוד בין אינטרס בצבא הודי חזק יותר לבין אינטרס בצבא הודי שנמצא בעימות עם סין. לאמריקה אין עניין באחרון. בפומבי, אמריקאים מרבים להסתובב סביב נושא סין בדיונים על שותפות ההגנה של ארה'ב והודו. יש לכך מספר סיבות טובות, כולל העובדה שהשותפות הזו חשובה ממגוון סיבות שאין להן שום קשר לסין. אבל אחת הסיבות לכך שהזכרת סין נמנעת היא בגלל החשש שהדיון הציבורי יזרום לתפיסה שגויה שלפיה ארה'ב מנסה לדחוף את הודו לסכסוך עם סין. למרבה הצער, נראה שהעמימות הזינה את החרדה של הציבור ההודי.

לכן חשוב להדגיש את הקונצנזוס הנרחב בקרב מובילי מחשבה בוושינגטון די.סי שאף אחד לא מחפש סכסוך צבאי עם סין. ואנחנו גם לא רוצים לראות את הודו בסכסוך. למעשה, זו בדיוק הסיבה לכך שצבא הודי חזק יותר הוא האינטרס של אמריקה. חולשה צבאית יחסית היא פרובוקטיבית. מסלול היכולות הצבאיות הגדלות של סין מאיים להרחיב את הפער בין היכולות הצבאיות של סין לאלו של הודו. זה מסוג הפערים שמגדילים את הסיכוי לעימות. ולארה'ב ולהודו יש אינטרס משותף שאין עוררין בניסיון למנוע ממנה לצמוח עוד יותר.

למרבה הצער, אינטרס משותף זה מוצל לעתים קרובות, ובמקום זאת, יש התמקדות בהסכמי ההגנה הבסיסיים. כמי שעבד על הנושאים הללו בזמן שכיהן בממשלת ארה'ב, קשה להבין מדוע זה המקרה מכיוון שכפי שציין לאחרונה פראטאפ בהאנו מהטה בעיתון זה, מדובר בהסכמים פרוזאיים ('החיבוק האמריקאי', 2 באפריל). הם הסדרים בסיסיים שמקלים על שיתוף פעולה צבאי-צבאי ולא מחייבים אותם, ובוודאי אינם חוסמים בטרם עת את האפשרויות של הודו. הם רחוקים מכל דבר שמתקרב לאמנה או ברית, מה שמרמז על כך שהם מובנים בצורה לא נכונה או מותחים עליהם ביקורת למטרות פוליטיות. אני מקווה שהם חתומים כי הם כן עוזרים להקל על שיתוף הפעולה הצבאי, אבל הם לא יובילו לאיזושהי ברית צבאית.

עם זאת, מהטה מעלה נושא חשוב במאמרו שמצדיק תגובה עניינית. הוא מציע שחתימה על הסכמים אלה מעידה על שינויים משמעותיים במדיניות החוץ ההודית וממצבת את הודו כמדינת קו חזית על קו שבר בין ארה'ב לסין. עם כל הכבוד למהטה, שהמלגה שלה מרשימה למדי, מדובר בהערכה אנכרוניסטית. כיום, הודו היא מעצמה עולמית. גם אם ארה'ב ביקשה לדחוף את הודו להפוך למדינת קו חזית, לאמריקה אין ולא תהיה הכוח לעשות זאת. מן הראוי לחזור על כך שהסכסוך בין הודו לסין אינו האינטרס של אמריקה, אבל גם אם כן, לא הסכמי היסוד ולא שום דבר אחר יכולים לאלץ את הודו לנקוט בפעולות מול סין שאינן באינטרס הלאומי של הודו.

ההודים צריכים להיות בטוחים יותר בעצמאות הממשלה שלהם. ממשלת הודו מסוגלת באופן מלא לחזק את יחסי ההגנה שלה עם ארה'ב תוך שמירה על ריבונותה המלאה. הודו היא מדינה חזקה, והאירוניה הגדולה בוויכוח הזה היא שזה האינטרס של אמריקה לראות אותה מתחזקת עוד יותר.

אם ארצות הברית הייתה יכולה להפעיל מתג ולהפוך את הצבא ההודי לחזק יותר מכפי שהוא היום, היה לה כל אינטרס לעשות זאת. לארה'ב יש גם אינטרסים אחרים, כמו שמירה על היתרון הצבאי שלה והבטחה שטכנולוגיית ההגנה על תכשיט הכתר שלה לא תמצא את דרכה לידיהם של יריבים כמו רוסיה. אבל לעתיד הנראה לעין, לארה'ב יש עניין בצבא הודי חזק יותר. זה לא תמיד היה נכון. אכן, זה לא היה המקרה לפני כ-20 שנה. ההבדל המשמעותי ביותר בין עכשיו ואז הוא היכולת והאסרטיביות הגוברת של הצבא הסיני. עכשיו, חשוב מאוד להיות מאוד ברור לגבי ההבדל הגדול מאוד בין אינטרס בצבא הודי חזק יותר לבין אינטרס בצבא הודי שנמצא בעימות עם סין. לאמריקה אין עניין באחרון. בפומבי, אמריקאים מרבים להסתובב סביב נושא סין בדיונים על שותפות ההגנה של ארה'ב והודו. יש לכך מספר סיבות טובות, כולל העובדה שהשותפות הזו חשובה ממגוון סיבות שאין להן שום קשר לסין. אבל אחת הסיבות לכך שהזכרת סין נמנעת היא בגלל החשש שהדיון הציבורי יזין תפיסה כוזבת לפיה ארה'ב מנסה לדחוף את הודו לסכסוך עם סין. לרוע המזל, נראה שהעמימות הזינה את החרדה של הציבור ההודי.

לכן חשוב להדגיש את הקונצנזוס הנרחב בקרב מובילי מחשבה בוושינגטון די.סי שאף אחד לא מחפש סכסוך צבאי עם סין. ואנחנו גם לא רוצים לראות את הודו בסכסוך. למעשה, זו בדיוק הסיבה לכך שצבא הודי חזק יותר הוא האינטרס של אמריקה. חולשה צבאית יחסית היא פרובוקטיבית. מסלול היכולות הצבאיות הגדלות של סין מאיים להרחיב את הפער בין היכולות הצבאיות של סין לאלו של הודו. זה מסוג הפערים שמגדילים את הסיכוי לעימות. ולארה'ב ולהודו יש אינטרס משותף שאין עוררין בניסיון למנוע ממנה לצמוח עוד יותר.

למרבה הצער, אינטרס משותף זה מוצל לעתים קרובות, ובמקום זאת, יש התמקדות בהסכמי ההגנה הבסיסיים. כמי שעבד על הנושאים הללו בזמן שכיהן בממשלת ארה'ב, קשה להבין מדוע זה המקרה מכיוון שכפי שציין לאחרונה פראטאפ בהאנו מהטה בעיתון זה, מדובר בהסכמים פרוזאיים ('החיבוק האמריקאי', 2 באפריל). הם הסדרים בסיסיים שמקלים על שיתוף פעולה צבאי-צבאי ולא מחייבים אותם, ובוודאי אינם חוסמים בטרם עת את האפשרויות של הודו. הם רחוקים מכל דבר שמתקרב לאמנה או ברית, מה שמרמז על כך שהם מובנים בצורה לא נכונה או מותחים עליהם ביקורת למטרות פוליטיות. אני מקווה שהם חתומים כי הם כן עוזרים להקל על שיתוף הפעולה הצבאי, אבל הם לא יובילו לאיזושהי ברית צבאית.

עם זאת, מהטה מעלה נושא חשוב במאמרו שמצדיק תגובה עניינית. הוא מציע שחתימה על הסכמים אלה מעידה על שינויים משמעותיים במדיניות החוץ ההודית וממצבת את הודו כמדינת קו חזית על קו שבר בין ארה'ב לסין. עם כל הכבוד למהטה, שהמלגה שלה מרשימה למדי, מדובר בהערכה אנכרוניסטית. כיום, הודו היא מעצמה עולמית. גם אם ארה'ב ביקשה לדחוף את הודו להפוך למדינת קו חזית, לאמריקה אין ולא תהיה הכוח לעשות זאת. מן הראוי לחזור על כך שהסכסוך בין הודו לסין אינו האינטרס של אמריקה, אבל גם אם כן, לא הסכמי היסוד ולא שום דבר אחר יכולים לאלץ את הודו לנקוט בפעולות מול סין שאינן באינטרס הלאומי של הודו.

ההודים צריכים להיות בטוחים יותר בעצמאות הממשלה שלהם. ממשלת הודו מסוגלת באופן מלא לחזק את יחסי ההגנה שלה עם ארה'ב תוך שמירה על ריבונותה המלאה. הודו היא מדינה חזקה, והאירוניה הגדולה בוויכוח הזה היא שזה האינטרס של אמריקה לראות אותה מתחזקת עוד יותר.

(מאמר זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת תחת הכותרת 'תחשב על הפער המסוכן')