מגמת האנטי-אגדות (כמעט) נמשכת עם 'Maleficent: Filtress of Evil'

הסרט גם נראה לחולל מהפכה ברעיון החלום הנשי, שבאופן מסורתי הוגבל למציאת נסיך צ'ארמינג. זה מאפשר ל-Maleficent, דמות אפלה ופראית יותר שלא רוצה שנסיך צ'ארמינג יעצב את גורלה.

Maleficent: פילגש הרשע, ביקורת Maleficent, אגדות, תסריטים נגד אגדות, אנגכרזה: 'מלפיסנט: פילגש הרשע'.

בתקופה האחרונה, סרטים פופולריים על אגדות מציגים יותר ויותר, בהתאם למגמות התרבותיות העכשוויות, נרטיבים ידידותיים לנשים, וכתוצאה מכך נוצרו מה שידוע כסיפורי אנטי-אגדות. אמנם זה התייחס במקור לסיפורים שיש להם סוף טרגי, אבל הוא הגיע לכלול סיפורים הדוחים קלישאות מהאגדות. Frozen (2013) היא דוגמה טובה לכך: היו בו אלמנטים של סיפור רומנטי, אבל ההתמקדות הייתה בקשר האחיות של שני הגיבורים. Maleficent: Mistress of Evil, שיצא לאקרנים באוקטובר, מנסה להשתלב בז'אנר הזה של אגדות (אנטי) ממוקדות נשיות, וזה מצליח. כִּמעַט.

הסרט נוגד את גרעין הסיפורים המסורתיים הממוקדים במשפחה ומתאר משפחות שנמצאו, טרופית המשמשת לעתים קרובות בסיפורת, המתייחסת לאנשים נטושים המתכנסים ויוצרים קשר, ובעצם יוצרים משפחה משלהם. הדמות הראשית, Maleficent, עוברת מסע של גילוי עצמי כשהיא נדחקת על ידי המשפחה שמצאה בסוף הסרט הקודם, Maleficent (2014). היא מוצאת את ה-Faes, שבט של פיות חזקות, ומחבקת את הקהילה שלהן כקהילתה, תוך שהיא שומרת על הקבוצה המעט סבוכה שלה - המורכבת מעורב, בן אנוש ו-Fe כל יכול, ביחד. מאלפיסנט היא דמות משוחררת יותר, מותרות שלא מוצעות לדאוטרגוניסטית, הנסיכה אורורה.

בעוד שאורורה תורמת לעלילה, המוטיבציה שלה לעשות זאת נובעת כמעט לחלוטין מתוכניות החתונה שלה - שלה באושר ועושר, התאהבות עלילתית שהחלה עוד בשנות ה-50 של המאה ה-20. אגדות דיסני רגישות במיוחד לקלישאה הזו. אריאל חוגגת ב'בת הים הקטנה' (1989) על כך שוויתרה על כל זהותה רק כדי שתוכל להתאהב ולהתחתן. סינדרלה (2015) היא סיפור שסובל מבעיה דומה: ברגע שסינדרלה מתחתנת עם הנסיך הצ'ארמינג שלה, שנים של התעללות פשוט נשטפות לשארית הסרט. לדברי רות בוטיגהיימר, פרופסור באוניברסיטת סטוני ברוק, הסינדרלה המקורית היא גרסה די גולמית ומציאותית. ואז, היא אומרת במאמר בהפינגטון פוסט, דיסני בא ולוקח חלק מהכיעור של הסיפורים ומציג הרבה אלמנטים חותמים... אבל אז הסיפור מסתיים בחתונה... זה אמור להיות הרגע שמגדיר את השאר של חייה. התיאור הזה כמעט מתאים לסוף של Maleficent: Filtress of Evil.



כאשר החתונה של אורורה והנסיך מתגלה כמלכודת, כל החגיגות נעצרות בפתאומיות, ומתפתחת קרב. מאות פאות נטבחות. אבל שום דבר לא משפיע על הסוף. הכל נסלח, והפוקוס חוזר לחתונה, שמתחדשת ברגע שהמלחמה מסתיימת. נראה שהדמויות שוכחות את הקרב הנורא ששרדו. במקום זאת, הדבר היחיד שנחשב ראוי להצגה הוא הסוף הטוב, שבאופן טיפוסי של אגדות דיסני, חייב להיות חתונה לנסיכה.

Maleficent: Mistress of Evil מתמודד עם נושאים כמו שנאת זרים ורצח עם. הוא מתאר את החופש של מאלפיסנט - ואת יכולתה לבסס את זהותה - בצורה מתקדמת. הסרט גם נראה לחולל מהפכה ברעיון החלום הנשי, שבאופן מסורתי הוגבל למציאת נסיך צ'ארמינג. זה מאפשר ל-Maleficent, דמות אפלה ופרועה יותר שלא רוצה שנסיך צ'ארמינג יעצב את גורלה. עם זאת, כל היתרונות הללו נשללים על ידי החלטת הסרט לחזור לטקטיקות האגדות המסורתיות בכל הנוגע לדמותה של אורורה. הסתירה הזו משקפת את הבלבול שנראה שהסרט מציע - האם זה סיפורה של דמות עזה שהעולם הוא הצדפה שלה, או שזה סתם עוד סיפור אגדה?

מאמר זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-11 בנובמבר 2019 תחת הכותרת 'לעולם לא באושר'. הכותב הוא סטודנט במכללת SP, פונה