מעצמות אזוריות ושאלת אפגניסטן

• קטגוריה: עמודות

ג' ראג'ה מוהן כותב: הסיפוק השקט במוסקבה, בייג'ין, טהראן ורוולפינדי נצבע בדאגות לגבי ההשלכות ארוכות הטווח של נסיגת וושינגטון מאפגניסטן. אם הודו תהיה סבלנית, הזדמנויות עלולות להיפתח.

בעוד שרבים בפקיסטן היו רוצים להפוך את אפגניסטן למדינת חסות, האפגנים מעריכים מאוד את עצמאותם. (איור מאת C R Sasikumar)

הנסיגה המהירה של חיילי ארה'ב מאפגניסטן תואמת להתקדמות המהירה של הטליבאן ברחבי המדינה. בעוד שוושינגטון אישרה ש-90% מהנסיגה מתבצעת, הנהגת הטליבאן טענה שהיא שולטת ב-85% מהשטח האפגני. בין אם הטענות של הטליבאן מדויקות ובין אם לאו, אין ספק שהיא צוברת קרקע צבאית.

יחד, שתי ההתפתחויות העבירו את אפגניסטן לבית המשפט של מעצמות אזוריות שעליהן מוטלת כעת הנטל לנהל את הוואקום הצבאי שנוצר בעקבות הנסיגה של ארה'ב. לרעיון של פתרון אזורי לאפגניסטן היה תמיד משיכה פוליטית רבה. אבל נקודות מבט אסטרטגיות אזוריות שונות מגבילות את הסיכויים לקונצנזוס בר קיימא על אפגניסטן.

כינוס אזורי של שרי חוץ שמתקיים השבוע בדושנבה תחת דגלו של ארגון שיתוף הפעולה של שנחאי אמור לתת לנו תחושה של הדינמיקה האזורית המתפתחת באפגניסטן. גיאוגרפיה, חברות ויכולות הופכות את ה-SCO לפורום חשוב להתמודדות עם האתגרים הפוסט-אמריקאים באפגניסטן.

ה-SCO הושק לפני 20 שנה על ידי סין ורוסיה כדי לקדם את היציבות הפנימית של אסיה. בייג'ין ומוסקבה הונעו גם מחששות לגבי כוח ארה'ב בעידן שלאחר המלחמה הקרה והשאיפה של וושינגטון לקדם זכויות אדם ודמוקרטיה באזור.

כמה חודשים לאחר הקמת ה-SCO, העולם ראה את התקפות הטרור על ניו יורק וושינגטון ב-11 בספטמבר 2001 על ידי אל קאעידה ששגשג במקלט שסיפקה אפגניסטן בשליטת הטליבאן. ארה'ב צעדה במהירות כדי להדיח את הטליבאן מהשלטון ופתחה במלחמה הגדולה בטרור. זה הניע את אפגניסטן למרכז הבמה של הפוליטיקה הבינלאומית והציב אותה בראש סדר היום של SCO.

החברות הנוכחיות ב-SCO הן סין, רוסיה, קזחסטן, קירגיזסטן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן, פקיסטן והודו. ל-SCO יש ארבע מדינות משקיפות - איראן, אפגניסטן, מונגוליה ובלארוס.

בייג'ין ומוסקבה לא התנגדו להתערבות של ארה'ב באפגניסטן ב-2001. לא היה להן ריב עם המטרה המיידית של אמריקה להדיח את אל-קאעידה וארגוני טרור אחרים מהפריפריה שלהן. עם זאת, סין ורוסיה חששו מאוד מההשלכות של הנוכחות הצבאית האמריקאית המורחבת באפגניסטן.

באופן לא מפתיע, יש היום במוסקבה ובבייג'ינג מעט תהילה על כישלון המשימה האמריקנית באפגניסטן. רוסיה לא שכחה שארה'ב תמכה בהתקוממות ג'יהאדית נגד הכיבוש הסובייטי של אפגניסטן בשנות ה-80, שהסתיימה בנסיגה הצבאית המשפילה של מוסקבה.

הנסיגה של ארה'ב מאפגניסטן היום גם מחזקת את ההרשעה החזקה בבייג'ינג כי ארה'ב נמצאת בדעיכה סופית. בזמן שבו סין מציעה אלטרנטיבה למודל המערבי של ממשל פנים ובינלאומי, תבוסת ארה'ב באפגניסטן תיראה בבייג'ינג כניצחון אידיאולוגי גדול.

איראן הייתה נעולה בעימות עם ארה'ב יותר מסין או רוסיה, ויש לה עוד יותר סיבה לראות את אמריקה נמשכת על ידי יתד לשניים בשכונתה. ראש ממשלת פקיסטן, אימראן חאן, שהיה זמן רב מבקר של מדיניות ארה'ב באפגניסטן, עשוי להתפתות לומר, אמרתי לך. עבור צבא פקיסטן שהשקיע כל כך הרבה בטאליבן, זהו רגע של חיזוק גיאופוליטי באפגניסטן.

הסיפוק השקט במוסקבה, בייג'ינג, טהראן ורוולפינדי מלראות את אמריקה מושפלת באפגניסטן, לעומת זאת, נצבע בדאגות לגבי ההשלכות ארוכות הטווח של הנסיגה של וושינגטון. זה דבר אחד עבורם לשמוח על תבוסה אמריקנית, אבל זה עניין אחר לגמרי שהם צריכים להתמודד עם ההשלכות של נסיגת ארה'ב ותחיית הטליבאן.

גם מוסקבה וגם בייג'ינג לא היו רוצות לראות את אפגניסטן הופכת שוב למשתלה של הטרור הבינלאומי תחת הטליבאן. עבור סין, תמיכה פוטנציאלית של הטליבאן בקבוצות הבדלניות של שינג'יאנג היא דאגה גדולה. טהראן לא יכולה להתעלם מהקיצוניות הסונית של הטליבאן ומהרקורד המדכא שלו בהתמודדות עם מיעוטים שיעים ודוברי פרסית. Rawalpindi מודאג מהסכנה שהסכסוך יגלוש למזרח קו דוראנד, וקבוצות עוינות כמו Tehrik-e-Taliban Pakistan (TTP) זוכות למקומות קדושים באפגניסטן.

על פניו, הברית בין פקיסטן לסין מתחילה בכמה יתרונות באפגניסטן. הקשרים העמוקים של פקיסטן לטאליבן בשילוב עם המשאבים הכלכליים האדירים של סין יכולים, בתיאוריה, לתרום לשינוי של אפגניסטן. אבל יש הרבה דברים לא מובנים שמסבכים את התמונה.

הטליבאן עצמו נותר משתנה מרכזי. אם הטליבאן לא מוכן להכיל את האינטרסים של כל האפגנים, זה פשוט מכין את הבמה לסיבוב הבא של מלחמת האזרחים באפגניסטן. בשבועות האחרונים, מנהיגי הטליבאן אמרו את כל הדברים הנכונים לשחקנים אזוריים מרכזיים - שהם יכבדו את זכויות המיעוטים, לא יארחו קבוצות טרור על אדמתם, והם להוטים לשיתוף פעולה כלכלי אזורי ובינלאומי.

הטליבאן גם מאותת שהוא לא יהיה פרוקסי לאף אחד אחר ושהוא ינקוט מדיניות עצמאית. בשום פנים ואופן לא ברור אם הטליבאן מתכוון למה שהוא אומר. בכל מקרה, פעולותיה בשטח בשטחים שבהם היא שולטת ואופי קשריה עם ארגוני טרור יגלו במוקדם מאשר במאוחר עד כמה הטליבאן 2.0 עשוי להיות סביר.

עבור הודו, עידן השלום הממושך באפגניסטן המובטח על ידי הנוכחות הצבאית האמריקאית הגיע לסיומו. משמעות הדבר היא אילוצים חדשים על יכולתה של דלהי לפעול בתוך אפגניסטן. ישנה גם סכנה שאפגניסטן תחת הטליבאן עלולה להתחיל לטפח ארגוני טרור אנטי-הודו.

אם הודו תישאר פעילה, אך סבלנית, הזדמנויות רבות עלולות להיפתח בשלב האפגני החדש. שלושה תנאים מבניים ימשיכו לעצב את המדיניות האפגנית של הודו. האחת היא היעדר גישה פיזית ישירה של הודו לאפגניסטן. זה מדגיש את החשיבות שיש לדלהי שותפים אזוריים יעילים.

שנית, הגיאוגרפיה העניקה לפקיסטן את היכולת לערער את היציבות של כל ממשלה באפגניסטן. אבל אין לה את הכוח לבנות סדר יציב ולגיטימי באפגניסטן. נותר לראות אם השותפות של Rawalpindi עם בייג'ינג והרחבת המסדרון הכלכלי של סין פקיסטן לתוך אפגניסטן יכולה לטפל בגירעון החשמל של פקיסטן.

לבסוף, הסתירה בין האינטרסים של אפגניסטן ופקיסטן היא סתירה מתמשכת. בעוד שרבים בפקיסטן היו רוצים להפוך את אפגניסטן למדינת חסות, האפגנים מעריכים מאוד את עצמאותם. כל הריבונים האפגניים, כולל הטליבאן, יחפשו בהכרח שותפים לאיזון פקיסטן.

לעת עתה, על הודו לתרום באופן פעיל לדיוני ה-SCO באפגניסטן, אך עליה למתן את תקוותיה לפתרון אזורי קולקטיבי. במקביל, דלהי צריכה להתמקד בהגברת המעורבות שלה עם קבוצות אפגניות שונות, כולל הטליבאן, ובמציאת שותפים אזוריים יעילים כדי להבטיח את האינטרסים שלה באפגניסטן המשתנה.

טור זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-13 ביולי 2021 תחת הכותרת 'טליבאן 2.0 והמבחן האפגני'. הכותב הוא מנהל, המכון ללימודי דרום אסיה ועורך תורם בנושאים בינלאומיים ב-The Indian Express