איסור פורנו: חוק גסות הוא פרדוקס בפני עצמו

אנו נמנעים מדיון על פורנוגרפיה. למתוח את החוק לכיוונים מנוגדים.

פורנו, איסור פורנו, איסור פורנו הודו, #pornban, פורנו אסור, פורנוגרפיה, אתרי פורנו, אתרי פורנו, איסור פורנו הודי, אתרי פורנו אסורים, פורנו, אתרי פורנו, אתרי פורנו חסומים, אתרי פורנו אסורים, חדשות הודו, סרטון איסור פורנו, סרטון פורנו בהודו, סרטון על איסור פורנו, פורנו בהודו, טור אפאר גופטה, טור אינדיאן אקספרס, טור IEפעולה זו עומדת בניגוד להערה שדווחה על ידי השופט העליון של הודו (CJI), הקובעת כי צריכה פרטית של פורנוגרפיה היא תרגיל לחירות אישית.

מבוך הוא אחת המטאפורות הרבות המופעלות כדי לתאר את הבלבול שנגרם עקב היעדר נתיב ברור שנקבע בחוק. דוגמה עדכנית היא החוק של הודו על גסות. בסוף השבוע האחרון, המחלקה לאלקטרוניקה וטכנולוגיית מידע פרסמה הנחיות לספקי שירותי אינטרנט לחסום גישה ל-857 אתרי אינטרנט. רוב התוכן פורנוגרפי אירח, בעוד שאחרים היו אתרי קומדיה.

פעולה זו עומדת בניגוד להערה שדווחה על ידי השופט העליון של הודו (CJI), הקובעת כי צריכה פרטית של פורנוגרפיה היא תרגיל לחירות אישית. כשהאתרים נחסמו, רבים נאחזו בהערה של ה-CJI ותהו אם יש להם זכות גישה לפורנוגרפיה. אבל אין לזה תשובה ברורה. חוק הגסות הוא פרדוקס בפני עצמו ולוכד את הצביעות הרווחת בחברה - חברה שבה אומצו הערכים של אנגליה הוויקטוריאנית וסומנו כהודית.

[פוסט קשור]

מבחינה חוקתית, כל הגבלה על הפעלת חופש הביטוי נדרשת להתעורר בהחלט באחת מהעילות הכלולות בסעיף 19(2). בגבול זה, חקיקה יכולה ליצור הגבלה סבירה ולקצר ביטוי. עילה אחת כזו היא מוסר והגינות. החקיקה הרלוונטית הקובעת את עבירת הגסות היא סעיף 292 של חוק העונשין ההודי. התיק המוביל בנושא גסות מתייחס להעמדתם לדין של ארבעה שותפים של Happy Book Stall בבומביי בגין מכירת המאהב של ליידי צ'טרלי של ד.ה. לורנס. בשנת 1962, אימץ בית המשפט העליון את ההרשעה, את מבחן היקלין, מבחן משפטי לגסות שנקבע בתיק באנגלית בשנת 1868. מבחן ארכאי זה עבר תיקון רק בשנה שעברה.

בשנת 2014, כאשר התעמת עם התביעה של כוכב הטניס בוריס בקר, ה-SC דחה במפורש את מבחן היקלין כדי לאמץ את מבחן הסטנדרטים הקהילתיים המודרניים הרבה יותר. הוא טען כי עירום כשלעצמו אינו מסתכם כגסות, אשר יש לקבוע בהתאם למידות חברתיות בנות זמננו. הוא אמר שככל שהערכים החברתיים משתנים, כך גם פרשנות החוק צריכה להשתנות. בכך לא נקבעו אמות מידה שיפוטיות ברורות, תוך המשך חוסר הוודאות והשרירותיות הגלומות ביישום סעיף 292. יתרה מכך, דוקטרינת הסטנדרטים הקהילתיים מחייבת הערכת המגונה על ידי חברי קהילה מקומית, הנקבעת בדרך כלל על ידי משפט חבר מושבעים. בהתחשב בעובדה שבמדינתנו שופטים קובעים קביעות עובדתיות כאלה, לא עלה מקום לייבוא ​​עיקרון כזה במשפט ההודי.

גם מעבר לביקורות הפרטניות על אותו מקרה, שאיפת בית המשפט להפוך את החוק לליברלי לא הייתה חסרת סתירה. בעיצומן של המחאות על האונס ב-16 בדצמבר, הוגשה עתירה ל-SC על ידי עורך דין מבוסס אינדור תחת סמכות השיפוט הנרחבת של האינטרס הציבורי. הבקשה, שעדיין תלויה ועומדת להכרעה, מבקשת ליצור מסנן אינטרנטי ומערערת על החוקתיות של סעיף 292 של ה-IPC. זה לא כדי להיפטר מהעבירה אלא כדי להחמיר אותה. חלק מבתי המשפט הגבוהים קבעו בעבר כי צריכה פרטית של תוכן מגונה אינה ניתנת לעונש, שכן ההוראה רק הפלילה את מכירתו והפצתו.

זה נראה לא מספיק לעותר, וה-SC, כיוון שראה טעם מסוים בטיעונו, הוציא צווים רצופים לממשלה וביקשו ממנה להמציא פתרון, ואף כינה את ההתדיינות המשפטית לא-יריבות. על פי הדיווחים, הממשלה ביקשה מהעותר לספק אתרים וביקשה להצטרף לתרגיל זה בפיקוח בית המשפט של חסימת אתרים. בעיצומם של ויכוחים בתיק זה נראה שה-CJI הטיל ספק בחוקיותו של בלוק בקנה מידה גדול. הדבר מטיל ספק בהצלחת העתירה, שאף עלולה להידחות. עם זאת, פיטורים כאמור רק יחזקו את זכות העיון.

סקירה של חוק הגסות לא רק מציגה מתח מוחשי בין גישה להפצה, אלא גם בין פרקטיקה אינדיבידואלית לנורמות חברתיות. כאשר בקצה האחד של החבל הצריכה עולה עקב ההתקדמות הטכנולוגית, מצד שני, המידות מושכות את החוק לקריאה שמרנית יותר. כתוצאה מכך, החוק נמתח לכיוונים מנוגדים. צביעות כזו עולה ככל שנמנע דיון לאומי על פורנוגרפיה. אבל דיון דחוף ועליו להטיל ספק בעצם הבסיס להפללת גסות, והמשך התועלת שלה. זה לא תרגיל בפרשנות חוק או אתגר חוקתי, אלא של ביטול חקיקה.

הכותב הוא עורך דין שמתאמן בדלהי.

(מאמר זה הופיע בדפוס תחת הכותרת הבעיה עם גסויות)