עוד מוליקודלינג
- קטגוריה: עמודות
המכירה האחרונה של מטוסי F-16 על ידי ארה'ב לפקיסטן נושאת מסר להודו.
שגריר ארה'ב ריצ'רד ורמה הגן על המכירה בצורה נמרצת, וכינה אותה הודעת ירושה. ממשל אובמה ממשיך בעקשנות במכירת שמונה מטוסי F-16 לפקיסטן והודיע על כך לקונגרס האמריקני על פי חוק בקרת ייצוא הנשק שלו. היא עשתה זאת תוך התעלמות מהמחאות העזות של הודו ואפילו מהתנגדותה של כמה מחוקקים בארה'ב. שר החוץ, ג'ון קרי, מוביל את החבורה שמנסה להשתיק את המבקרים, וקבע כי זה קריטי לפקיסטן להתמודד עם טרוריסטים.
בניו דלהי, שגריר ארה'ב ריצ'רד ורמה הגן על המכירה בצורה נמרצת, וכינה אותה הודעת ירושה. המבט האדיב ביותר הוא של מאמץ שגריר לטשטש ולהעכיר את מה שמבשרת המכירה. זה היה במקרה הטוב ניסיון להסביר את המכירה כהחלטה ישנה. ההצהרה של השגריר הייתה מעוררת אמון יותר אם הוא היה מודה שהמכירה היא חלק מהמורשת האמריקנית המתמשכת של חימוש פקיסטן. אבל הוא מיהר להוסיף שזה יפעיל איפוק על אספקה עתידית. לא משנה שאספקת הנשק של ארה'ב לפקיסטן התחזקה תחת ממשל אובמה, כאשר חוק קרי-לוגאר שימש כחקיקת הגג.
בעיני רבים מהצופים בארה'ב, ההכרזות לסירוגין על אספקת נשק לפקיסטן לא היו אמורות להפתיע. עם זאת, העיתוי היה מבהיל, שכן הוא הגיע רק שבועות לאחר מתקפת הטרור בפתנקוט. זה לבדו היה צריך להניא את ממשל אובמה לדחות, לפחות, את ההודעה על המכירה.
ראשית, ארה'ב לא התייחסה להתנגדויות של הודו לפיהן המטרה הייחודית של פקיסטן היא לחזק את עצמה מול הודו, מציאות שהפקידים שלה מודים בה. כפי שהעידה מישל פלורנוי, אז שרת ההגנה למדיניות של ארה'ב, בפני ועדת השירותים המזוינים של בית הנבחרים ב-2009, פקיסטן מיקדה את רוב רכישת הציוד [שלה] בכושר ההרתעה [שלה] מול שכנות אחרות, במיוחד הודו ו לא בחירום נגד.
שנית, ארה'ב לא היססה לספק לפקיסטן נשק ופלטפורמות שאין להן קשר למאבק בטרור. אלה כוללים את פריגטת הטילים USS McInerney בדרגת פרי, מטוס ימי P-3C Orion, טילי אוויר-אוויר של AMRAAM, טילי הרפון נגד ספינות, טילי אוויר-אוויר Sidewinder ו-32 (לא כולל שמונה החדשים) F-16 , מתאים יותר לנהל מלחמה עם הודו. המכירה המוצעת תוביל את הצי של פקיסטן ל-84 מהמטוסים הללו, מעבר לכל דרישה להילחם בטרור. זה לא משאיר ספק שהמקצועות של אמריקה אינם מסתדרים עם מעשיה.
שלישית, אספקת נשק אמריקאית לפקיסטן יכולה רק להעצים את צבאה ולעזור לשמר את אחיזת החנק שלה בממשלה הנבחרת.
רביעית, והכי חשוב, ארה'ב הפכה לספקית הביטחונית הגדולה ביותר בהודו. אמנם זה נותן להודו גישה לנשק מתוחכמות, אבל יש סכנה נסתרת. ספק אם הודו תוכל להשתמש בסחורה שמקורה בארה'ב נגד פקיסטן ללא הסכמתה של וושינגטון. בהסתמך על ניסיון העבר, זה יהיה מפתיע אם היא לא תטיל אמברגו על הודו במלחמה עם פקיסטן. חלפים ותחמושת קריטיים יחנקו את יכולת המלחמה של הודו. אם, בציר שלה לאסיה ולמאבקה בטרור, וושינגטון רואה בתפקידה של הודו חשוב, דלהי צריכה לדרוש הבטחה שהיא לא תעשה דבר כדי לחזק את הכוחות המזוינים של אומה שמטרתה המוצהרת היא לחזק את עצמה מול הודו והיא נותנת חסות של טֵרוֹר. היא צריכה לשים לב לוושינגטון שהיא לא יכולה לספק נשק לפקיסטן ללא רלוונטיות מועטה למלחמה בטרור.
אף נשיא ארה'ב, למעט ג'ימי קרטר, לא התנגד ברצינות לנטייה המסורתית של הפנטגון לכיוון פקיסטן. הוא אפילו לא נכנע לאחר שזי-אל-חק דחה את הצעת הסיוע האמריקאית בסך 400 מיליון דולר כבוטנים והזהיר את וושינגטון שניתן לקנות את שיתוף הפעולה של איסלמבאד רק במחיר גבוה יותר. האכזבה של איסלמבאד הייתה קצרת מועד. עם בחירתו של רונלד רייגן, מדיניותו של קרטר התהפכה. פקיסטן הפכה למדינה השלישית מחוץ לנאט'ו שסופקה למטוסי F-16. ארה'ב אפילו העלימה עין מהמסע הגרעיני של פקיסטן. רייגן אישר לקונגרס האמריקני כי לאיסלאמבאד אין מטען חבלה גרעיני.
המציאות המצערת היא שפקיסטן הייתה נקודת החוליה של אסטרטגיית הביטחון של ארה'ב בדרום אסיה. שניים וחצי עשורים לאחר המלחמה הקרה, נמשך ה-mollycoddling האמריקאי על פקיסטן. מן הסתם, רק לעתים רחוקות שוכנעה וושינגטון מהמתח שמספקת הנשק שלה לפקיסטן ומההשפעה על בעלת בריתה האסטרטגית הודו. המכירה האחרונה של מטוסי F-16 היא מדאיגה עבור דלהי. וושינגטון הקוראת להודו ולארה'ב לשותפים טבעיים לא צריכה להרגיע את דלהי לשאננות.