יש לחגוג את חירותם של זוגות בין-דתיים, לא להכפיש

בעולם אידיאלי, זה לא יהיה עניין של אף אחד עם מי אישה צריכה לבחור להינשא. באיזה שלב המדינה הרגישה צורך להתערב?

אני מרגיש אי נוחות לפרק אנשים לזהותם הדתית או לנתח אותם עוד יותר ולחלק אותם לקאסטות ולמעמדות.

כשבן דודי הנוצרי תיאר את לחם הקודש כמתוק ונמס על הלשון, אני ואחיותיי הגדולות היינו נחושים לטעום ממנו במהלך המיסה שבה השתתפנו. רגע לפני תורנו, המטרונית של בית הספר הופיעה בקסם ולקחה אותנו בעדינות הצידה - לחם הקודש, כך נראה, אינו מיועד לבלתי טבולים.

כשגדלנו במשק בית עם הנצרות והאיסלם זורמים בחופשיות, נחשפנו להתערבות של תרבויות שיכולות רק להפוך את הילדות של האדם לעשירה יותר. לפעמים זה הוביל לזיופים כמו זה בכנסייה, או בפעם אחרת, כשאחותי, מבולבלת ביסודיות לגבי הצד של קרובי משפחתו ביקר, קראה, עדאב אמה, לקרובת משפחה נוצרית שמרנית זקנה של אמי. הבלבול התמים הזה הוביל לסרבול עצום אבל העניק למשפחה אנקדוטה לצחוק עליה לנצח. וכמובן, החיפוש שלנו אחר לחם הקודש עדיין נמשך.

להוריי היו נישואים בין-דתיים ב-1970, כשהיה קשה אבל לא נוגד שום חוקי המדינה. הם התמודדו עם חלקם בהתנגדות מצד משפחותיהם, אבל אף אחד לא מספיק כדי להרתיע את השניים, שנשארו נשואים באושר במשך 39 שנים עד שאבי נפטר ב-2009.

חוות דעת | מוהן ראו כותב: היסטוריה ארוכה ומטעה של בוג 'ג'יהאד האהבה'

בזמן שגדלנו, קראנו לעצמנו לעתים קרובות חצי מוסלמי וחצי נוצרים, אבל למען האמת, תמיד היינו רק חבורה של ילדים, שהיה להם המותרות לומר שהם יודעים קצת יותר מהאחרים על דת שנייה. בביתנו הליברלי, אפילו הייתה לנו החופש לבקר את שתי הדתות. אבי, מרצה לפיזיקה, תמיד שם דגש עמוק על חינוך קודם כל ולאחר מכן על תיאולוגיה, אם בכלל. חגגנו את עיד בלהט כמו חג המולד וחג הפסחא. אני זוכר ששרתי מזמורים עם זמרי מזמור בערבי דצמבר מעורפלים בדיוק כמו שהיינו שרים נאוהס בלילות מוהר'ם הקיציים עם בני הדודים שלנו.

בשנת 2011, הנישואים הבין-דתיים שלי לא נתקלו בהתנגדות מועטה או לא מצד אף אחת מהמשפחות המוסלמיות/הינדואיות שלנו. שאלות על אוכל, באופן מוזר, היו בראש רשימת החששות של כמה קרובי משפחה. בזמן שאני מוסלמי שיעתי צמחוני (כן אנחנו קיימים), בעלי הוא בנגלי הינדי שאוהב ביריאני ושונא דגים מדלהי. הוא הטיפוס שיעריך שאמי קבב, רק אם המתכון לא היה בו צ'אנה דאל. אני הלא-פודייסט המשעמם שמודה ללא בושה שמנות באינגן הן פריט האוכל האהוב עליה - למרבה התמיהה של חמותי.

בעלי ואני הכרנו בזמן שעשינו תואר שני בתקשורת המונים בדלהי. אהבה קרתה, כמו שאומרים. איזו אלכימיה ספציפית גרמה לזה לקרות היא תעלומה שאנחנו עדיין פותרים; להיות שוברי כללים כנראה היה הרבה לעשות עם זה. יצאנו שמונה שנים לפני שקיימנו את שלושת טקסי הנישואין שלנו, כדי לשמח אלים שונים, כולל אלו השולטים בארץ.

חוות דעת | כריסטוף ג'פרלוט כותב: על 'ג'יהאד אהבה', BJP מרים שרביט מקבוצות ערניים. המשטרה, המנגנון המשפטי סייעו למהלך הזה

טקס הניקה ראה נוכחות מלאה מצד המחותנים. הסקרנות לתרבות אחרת והמטבח המפורסם של Lucknow היו הסיבות העיקריות לאחוז ההצבעה הגבוה. כשחושבים על זה, היינו צריכים ללכת במעבר כדי לכבד גם את הצד הנוצרי.

אני זוכר איך אורח העיר, איך נראיתי מוסלמית ביום הניקה ואיך נראיתי בנגלית ביום השאדי הבנגלי. אבל בעיני נראיתי כמו כל כלה אחרת, לא מוסלמית ולא בנגלית. פשוט כלה מאושרת!

בעלי ואני שני אנשים עצמאיים מאוד, והדת כמעט ולא מופיעה בחיי היומיום שלנו. יש לנו כבוד הדדי לקהילות ולרקע התרבותי שלנו, אלא אם כן, כמובן, השיחה היא סביב מיטב הגולגאפסים בארץ. בעוד שההצבעה שלי ללא ספק מגיעה ללוקנואו, הוא נשאר חזק עם השוק הבנגלי.

עכשיו אנחנו מגדלים את בננו בשם דילן ג'פרי רוי (ששמו בוודאי ישאיר את כל מי שהוא פוגש לאורך השנים מרותק). הבן שלנו יורש תרבות עשירה עוד יותר ממני, בכל כך הרבה מובנים! ובכל זאת אני מקווה שהוא יזכה להיות הודי לפני כל דבר אחר.

חוות דעת | מר שמד כותב: אין על החוק להכריע בכל עניין אחר הנוגע לנישואי שני מבוגרים.

מה הקשר בין דתות שגורם לאנשים להיות סקפטיים או לא בטוחים לגבי התאמה? מה יש בתרבות של אחר שגורם לאנשים להרגיש צורך להגן על שלהם? בעולם אידיאלי, זה לא יהיה עניין של אף אחד עם מי אישה צריכה לבחור להינשא. נשים מובילות בכל התחומים, בוודאי שהן מסוגלות למצוא את הבנים המתאימים לעצמן. באיזה שלב המדינה הרגישה צורך להתערב?

אני מרגיש אי נוחות לפרק אנשים לזהותם הדתית או לנתח אותם עוד יותר ולחלק אותם לקאסטות ולמעמדות. אי התאמה לאף קופסה היא המורשת הגדולה ביותר של חינוך קוסמופוליטי מעורב. אין להכחיש את החופש לבחור, לחגוג ולקבל. למה, אפילו החופש לבקר ולפקפק בתרבות של האדם הוא אולי הברכה הגדולה ביותר של האיחוד הזה. במדינה שנראה שהיא על סף אובדן החופש הזה לחוקים חדשים מוצעים, תפילתי היחידה היא שהדילן ג'פרי רויס ​​והמירה פמלה ג'אפריס (אמא שלי) של העולם יגדילו את השבט שלהם. השבט שנובע מאהבה ואהבה בלבד.

מאמר זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-2 בדצמבר 2020 תחת הכותרת 'שבט האהבה שלנו'. הכותב הוא צלם קולנוע

חוות דעת | טיסטה סטלווד כותב: רוח הרפאים של הג'יהאד האהבה - זה התגנב כעת לשיח שיפוטי, לרעת החופש והאוטונומיה של האישה