למעצבים הודים יש הרבה מה ללמוד מפייר קרדן

אנחנו צריכים עיצוב אינטליגנטי, מהסוג שקרדין היה חלוץ. בהודו, למרבה הצער, אנחנו מצטמצמים להיות עותק של עותק, והגבילנו את עצמנו לנעלי כלה בלי אפילו יתרון להתאמה אישית.

קובץ - בתמונה זו של 10 באפריל 2014, המעצב הצרפתי פייר קרדן מאזין לשאלות תקשורת ביריד העיצוב של מילאנו, במילאנו, איטליה. האקדמיה לאמנויות יפות של צרפת אומרת כי פייר קרדן, המעצב הצרפתי שסגנון עידן החלל שלו היה בין המראה האייקוני של האופנה של המאה ה-20, מת בגיל 98. (AP)

עיניים רבות נפתחו בשנת 1967. פייר קרדין הגיע להודו בפעם הראשונה עם המותג האיקוני שלו ותצוגת טקסטיל מכוננת שקנה ​​מתאגיד הייצוא של הודו למלאכת יד ונולים. עבור התצוגה, הוא עיצב בגדים מארגים ובדים הודיים שונים. זו הייתה הפעם הראשונה שטקסטיל הודי שנוצר כאופנה עכשווית הוצג על רמפה בינלאומית. פגשתי אותו ואת בן זוגו אנדרה והתנדבתי לדגמן לתצוגה, אבל במציאות, הייתי מעוניין להשוויץ בסקיצות שלי של עיצוב אופנה. מסייה קרדין אהב את הסקיצות שלי מספיק כדי לבקש ממני לבוא לפריז. הוא חש בפוטנציאל מולד בהודו ובטקסטיל שלה, ונהג להתפעל מתחושת העיצוב והמבנה המובנית שלהם. יש לך כשרון, הוא היה אומר, ומסכים שהדבר הכי עכשווי בהודו, אז, ואפילו עכשיו, היה הטקסטיל שלה בעבודת יד. הייתה להם עתיקות מסוימת ובכל זאת אפשר היה לעצב אותם לכל דבר שרוצים. הוא השתמש במשי על הדפסי משי, וערבב טוסאר עם צמר, והוא עשה הכל באכפתיות ובחוצפה מסוימת.

הצטרפתי אליו לפריז ב-1969, לשם הלכתי ללמוד גרפיקה במלגה ממשלתית צרפתית. עבדתי עם קרדין מ-1969 עד 1971, עמדתי בראש Laboratoire des Idées שלו, או מעבדת הרעיונות לחיפוש חוויות ושווקים טרנס-דיסציפלינריים. זה היה המאמץ הייחודי שלו להגיע ולגעת בכל ההיבטים של סגנונות החיים, מעבר לאופנה. עד אז, הוא הפך לשם דבר בכל העולם. אני זוכרת שהוכנסתי לבית גדול, שעבור ילד בן 19 היה די משהו. עד היום הוא נשאר הבוס הראשון והיחיד שלי.

כשכולם היו אובססיביים לאופנה עילית, קרדין התחילה לעצב פריט-א-פורטר, או בגדים מוכנים ללבישה. הוא התחיל לדבר על אופנה כעל משהו שכבר לא יהיה תחום העיסוק של העשירים. לבסוף, כולם הבינו את זה כי הם ראו אותו צוחק כל הדרך לבנק. הוא זכה ללעג על ידי אחוות האופנה העילית הגדולה יותר בגלל הקטנת הערך הסנובי של האופנה, אבל קרדין האמין בתוקף שבגדים מקבלים נוכחות גדולה מהחיים רק כאשר רואים אותם ברחובות.

בזמן שהקמתי את Laboratoire des Idées, הסטודיו שלי היה ממש מעבר למשרד של קרדין בקומה השישית של 59, Rue du Faubourg Saint-Honore. מאוחר יותר קנה קארדין תיאטרון ענק בשם Théâtre des Ambassadeurs בשדרת גבריאל הסמוכה ושינה את שמו לאספייס פייר קרדן. עבדנו על עיצובו כמסעדה, תיאטרון וחלל תצוגה. נהגנו לנהל דיונים ארוכים על המשמעות של עכשווי, מבחינת הדרך שבה חיינו.

הדבר הראשון שהוא ביקש ממני להכין היה קופסת שוקולד. עיצבנו גם פנים לרכב, מטוסים וכן, זרי פרחים. זה כבר לא היה רק ​​על אופנה. קרדין היה כל כך אינטואיטיבי וחד מאוד במסחר שהוא יכול היה להיות בנקאי. הוא ידע להבין דמויות במספר ובצורה. הוא התמודד עם ביקורת על מודל הרישוי והזכיינות שהוא אימץ, אבל לא היה אכפת לו כי הוא יצר הון גדול.

מאמר עריכה|קרדין שבר מסורת ובנה אימפריה. הוא גם עיצב בגדים

יש לי כמה סקיצות מוקדמות מקארדין שעשינו בסטודיו מסוף שנות השישים, שאפשר היה לבנות רק בעבודת יד. עיצובים אלה יכלו להיווצר רק על ידי שילוב של אדריכלות ואופנה. הוא היה הראשון למזג הנדסה עם נפח בבד והתוצאה הייתה מה שהעולם ראה על הרמפה כבגדים מדהימים שלא נראו מעולם. אנשים שלבשו את קרדין מעולם לא זכו ללעג על שלבשו יצירות מוזרות, אבל זכו לכבוד בשל התשוקה שלהם למודרני. מעצבים הודים צריכים לחגוג את הגאונות של קרדין כדי שנוכל להיות אסירי תודה למישהו שהיה הראשון לספר את סיפור הודו.

במהלך המגיפה המתמשכת, כשעולם האופנה מתמודד עם סדר עולמי חדש, אני מאמין שלקרדין הייתה תגובה שונה מאוד. הוא כבר לא יצר בסלון שלו אבל תחושת היזמות החדשנית שלו הייתה מותחת את עצם הרעיון של בגדים חכמים עם הטכנולוגיה העדכנית ביותר. אנחנו צריכים עיצוב אינטליגנטי, מהסוג שקרדין היה חלוץ. בהודו, למרבה הצער, אנחנו מצטמצמים להיות עותק של עותק, והגבילנו את עצמנו לנעלי כלה בלי אפילו יתרון להתאמה אישית. הודו עדיין לא אימצה את חיי היומיום היומיומיים של פרטר, כפי שחלו על ידי קרדין.

מאמר זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-31 בדצמבר 2020, תחת הכותרת אופנה לכולם. הכותב הוא המייסד-נאמן והיו'ר של קרן מורשת אסיה