מטחי הודו עולים על גדותיהם. אז למה אנשים גוועים ברעב?

עם הכנסה נמוכה ולא בטוחה, למשפחות התלויות בכלכלה הבלתי פורמלית אין גישה בטוחה למזון הולם ומזין. המגיפה רק החמירה את הבעיה ארוכת השנים הזו.

מספר האנשים המתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי בינוני עד חמור גדל בכ-9.7 מיליון מאז התפרצות קוביד. (תמונה של הקובץ)

הודו הייתה ביתם של המספר הגדול ביותר של אנשים מתת-תזונה בעולם עוד לפני מגיפת קוביד-19. המהדורה האחרונה של דו'ח המצב של ביטחון תזונתי ותזונה בעולם (SOFI), שפורסמה במשותף על ידי חמישה ארגוני האו'ם ביולי, חושפת כי המגיפה וכישלון מצד המדינה להילחם בהשפעותיה, הובילו לעלייה משמעותית בשכיחות הרעב וחוסר הביטחון התזונתי במדינה.

על פי הנתונים המוצגים בדוח, השכיחות של חוסר ביטחון תזונתי בינוני עד חמור בהודו עלתה בכ-6.8 נקודות אחוז בשנים 2018-2020. במונחים אבסולוטיים, מספר האנשים המתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי בינוני עד חמור גדל בכ-9.7 מיליון מאז פרוץ קוביד. האירוניה היא שזה קרה כאשר לממשלה היו 100 מיליון טונות חסרי תקדים של גרגרי מזון בתחתיה - גדולים יותר ממלאי המזון של כל מדינה. המדינה עם מלאי הדגנים הגדול בעולם - 120 מיליון טון נכון ל-1 ביולי 2021 - מהווה רבע מאוכלוסיית העולם חסרת הביטחון התזונתי. ההערכות מראות שבשנת 2020, למעלה מ-237 מיליון אנשים התמודדו עם חוסר ביטחון תזונתי ברחבי העולם, עלייה של כ-32 מיליון מ-2019. דרום אסיה לבדה אחראית ל-36 אחוז מחוסר הביטחון התזונתי העולמי.

הערכות לגבי חוסר ביטחון תזונתי המוצג בדוח SOFI מבוססות על שני אינדיקטורים מקובלים בעולם של אי ביטחון תזונתי: שכיחות תת-תזונה (PoU), אשר מעריכה את שיעור האנשים הסובלים ממחסור כרוני בקלוריות, ומחקר מבוסס ניסיון שפותח לאחרונה. אינדיקטור הנקרא שכיחות של אי ביטחון תזונתי בינוני וחמור (PMSFI).

אומדני ה-PoU מבוססים על אומדנים של אספקת מזון לנפש ופרמטרים חלוקה המוערכים באמצעות סקרי הצריכה הלאומיים. עם זאת, מאחר שנתוני סקרי צריכה אינם זמינים מדי שנה, אלה מתעדכנים רק אחת לכמה שנים. בינתיים, PoU רק לוכד שינויים באספקת המזון הממוצעת לנפש ואינו רגיש מספיק כדי ללכוד בצורה מספקת שיבושים אחרונים כמו אלה שנגרמו על ידי המגיפה. מכיוון שאספקת המזון הכוללת הייתה עמידה במקצת למרות המגיפה וסקרי צריכה לא נערכו על ידי רוב המדינות כולל הודו, העלייה בשכיחות הרעב שנלכד על ידי PoU - מ-14% ב-2019 ל-15.3% ב-2020 בהודו - סביר להניח שזו תהיה הערכת חסר.

מצד שני, הערכות PMSFI מבוססות על נתונים שנאספו באמצעות סקרים המנסים ללכוד את חוויותיהם של אנשים מחוסר ביטחון תזונתי (כגון אכילה פחותה, שינוי התזונה לאכילת מזון זול יותר, דילוג על ארוחות ואכילת מזון פחות מספק בגלל חוסר כסף או משאבים אחרים). FAO מזמינה את Gallup לאסוף נתונים על סולם חוסר הביטחון במזון (FIES), המבוסס על הערכת PMSFI. בניגוד לסקרי הצריכה הלאומיים, הסקר העולמי של Gallup, סקר שנתי חובק עולם, נערך גם בשנים 2020-21.

הערכות PMSFI המוצגות בדוח חשובות במיוחד מכיוון שמאז פרוץ המגיפה, ממשלת הודו לא ביצעה שום הערכה רשמית לגבי חוסר הביטחון התזונתי במדינה. במצב זה, בהתבסס על סקר מייצג לאומי, הערכות PMFSI הן ההערכות התקפות והאמינות היחידות ברמה הלאומית הקיימות לגבי השפעת המגיפה על חוסר הביטחון התזונתי בהודו. סבב הסקרים האחרון, שעליו מבוססות הערכות PMSFI, נערך מתחילת שנת 2020 ועד תחילת 2021, ובכך אפשרו הערכה יסודית של השפעת המגיפה על הביטחון התזונתי של אנשים.

אפשר גם להזכיר שלא רק שהממשלה לא ערכה בעצמה סקרי צריכה או ביטחון תזונתי, היא לא מאשרת פרסום תוצאות על סמך הסקר העולמי של גאלופ. כתוצאה מכך, הערכות עבור הודו אינן מתפרסמות בדוחות SOFI. עם זאת, עדיין ניתן להשיג אותם בעקיפין מכיוון שהנתונים מוצגים עבור דרום אסיה ועבור דרום אסיה (למעט הודו). ניתן לקבל הערכות עבור הודו על ידי השוואה בין שתי קבוצות הנתונים.

הערכות PMSFI שנגזרו כך מראות שהיו בהודו כ-43 crore של אנשים עם חוסר ביטחון תזונתי בינוני עד חמור בשנת 2019. כתוצאה מהשיבושים הקשורים למגיפה, זה גדל ל-52 crore בשנה אחת. במונחים של שיעורי השכיחות, חוסר ביטחון תזונתי בינוני עד חמור גדל מכ-31.6 אחוזים ב-2019 ל-38.4 אחוזים ב-2021.

למרות היותו עצמאי בייצור מוצרי מזון מרכזיים, בעיות של רעב וחוסר ביטחון תזונתי הן חמורות בהודו בגלל מצוקה כלכלית נרחבת, אבטלה גבוהה ורמות גבוהות של אי שוויון. חלק גדול מהעניים תלויים בכלכלה הבלתי פורמלית שבה ההכנסה נמוכה מדי ואינה ודאית. שיעורי האבטלה עלו בחדות בשנים האחרונות. מחירי מזון גבוהים (ומתנודדים), התכווצות ההשקעות הציבוריות וההאטה הכלכלית החריפו את המצוקה בקרב מעמדות הפועלים והאיכרים. עם הכנסה נמוכה ולא בטוחה, למשפחות התלויות בכלכלה הבלתי פורמלית אין גישה בטוחה למזון הולם ומזין. בעיות ארוכות אלה הוחמרו בשנה שעברה בגלל חוסר היערכות להתמודדות עם המגיפה.

העלייה החדה באי-הביטחון התזונתי מצביעה על צורך דחוף בממשלה להקים מערכות למעקב שוטף אחר מצב הביטחון התזונתי במדינה ולאפשר גישה אוניברסלית למערכת ההפצה הציבורית, לפחות בתקופת המגיפה. יש לאפשר לכל אחד, בין אם יש לו תעודת קצבה או לא, לקחת תבואה מסובסדת מחנויות הקצבה. עם כמעט 120 מיליון טונות של תבואה שנמצאים כיום בידי הממשלה, זה כמעט לא דורש משאבים נוספים.

טור זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-6 באוגוסט 2021 תחת הכותרת 'מצב חוסר ביטחון תזונתי'. הכותב הוא חוקר מחקר במרכז ללימודי כלכלה ותכנון, JNU.