הודו, פקיסטן ובנגלדש חייבות להתמודד עם המציאות הגיאופוליטית המשתנת במערב אסיה

לעת עתה, השאלה היא האם מדינות דרום אסיה יכולות לנהל את הנשורת מהתנובה הגיאופוליטית במזרח התיכון ולנצל את ההזדמנויות החדשות שמציגות את עצמן.

עבור ישראל, העובדה שבנגלדש ופקיסטן, שתיים מהמדינות האסלאמיות הגדולות בעולם, יכירו בכך יהיה בונוס אידיאולוגי ופוליטי גדול. (איור מאת C R Sasikumar)

הרצח החצוף של מדען גרעין איראני בכיר מחוץ לטהרן בשבוע שעבר מדגיש אמת פוליטית מוכרת במזרח התיכון - זה לא כל כך חשוב אם אתה צודק או טועה; מה שחשוב באמת זה אם אתה חלש או חזק. ה רצח מוחסן פחריזדה מדגיש את הפגיעות האסטרטגיות ההולכות וגדלות של הרפובליקה האסלאמית של איראן. הוא גם מצביע על מערך אזורי מתמשך נגד טהראן המסומן על ידי נורמליזציה של הקשרים בין כמה מדינות ערביות מפתח וישראל.

למערבולת הגיאופוליטית הזו במזרח התיכון יש השלכות גדולות על תת היבשת, שיש לה קשרים דתיים, כלכליים ואסטרטגיים אינטימיים עם האזור. בין אם הם רוצים ובין אם לא, הודו, פקיסטן ובנגלדש חייבות להתמודד עם שלוש מגמות רחבות שמגדירות את המזרח התיכון החדש.

האחת היא הבידוד הגובר של איראן באזור. לממשל טראמפ (ולרפובליקנים), לישראל ולערביי המפרץ יש אינטרס משותף למנוע מג'ו ביידן, נשיא ארה'ב הבא שיקבל את התפקיד ב-20 בינואר, לחדש את הדיפלומטיה הגרעינית עם איראן ולסיים את בידודה של טהראן. ההתנקשות בפחריזדה עוסקת בהשגת המטרה הפוליטית הזו. אם איראן תגיב במרץ, היא תזמין עימות כולל עם ישראל וארה'ב ותחסל את הסיכויים להתקשרות פורה עם ממשל ביידן. ההתאפקות תחשוף את חולשתה של איראן ותחדד את המחלוקות הפנימיות בין פרגמטיסטים שרוצים להעסיק את ארה'ב והקשוחים שמגרדים לעימות.

גרוע מכך, ההתקפות התכופות על מטרות איראניות בעלות פרופיל גבוה מעוררות שאלות לגבי החדירה העוינת של החברה שלה. האם יש מספיק מתנגדים מקומיים למשטר שמוכנים כעת לשתף פעולה עם סוכנויות ביטחון חוץ, כולל המוסד הישראלי? חשיפת החולשה הפוליטית הפנימית של איראן מתווספת לכאב הכלכלי האדיר שהוטל על ידי מסע הלחץ המרבי של ממשל טראמפ בשנים האחרונות. לאיראן יש הרבה רצון טוב בדרום אסיה, אבל להודו ולשכנותיה אין רצון להישאב לסכסוכים של טהראן עם הערבים או ארה'ב.

המגמה האזורית השנייה היא השינוי המהיר של יחסי ערבים עם ישראל. הפחד מאיראן דחף את ערביי המפרץ לחבק את ישראל. בחודשים האחרונים, בחריין ואיחוד האמירויות הערביות נורמלו את היחסים עם ישראל. דיווחים על פגישה חשאית בין יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בסוף החודש שעבר הוכחשו על ידי ריאד. זה לא שם קץ לספקולציות בדבר נורמליזציה קרובה של הקשרים בין ישראל וסעודיה - הליבה האידיאולוגית של העולם האסלאמי והערבי.

איפה זה משאיר את תת היבשת, שבה יש כמעט 40 אחוז מהמוסלמים בעולם?

פרגמטיסטים פקיסטנים רצו זה מכבר ליצור קשרים עם ישראל ולנטרל את הקשר של דלהי עם תל אביב. אבל המשקל ההולך וגדל של האידיאולוגיה האיסלאמית, עשרות שנים של ניפוח תיאוריות על קונספירציה יהודית-הינדית, והתעמולה הבלתי פוסקת המשווה את פלסטין לקשמיר, כאילו עצרו את פקיסטן.

עם זאת, ההקשר השתנה באופן דרמטי עם נורמליזציה של הקשרים בין ערביי המפרץ וישראל. ראש ממשלת פקיסטן, אימראן חאן, דיבר על לחץ, ככל הנראה מסעודיה ואיחוד האמירויות, על הכרה בישראל. פקיסטן גם יודעת את הערך של מערכת יחסים הגיונית עם ישראל ואת התוצרים המועילים שלה בוושינגטון, שם איסלמבאד עושה צעד נואש כדי להגביל את הנטייה הפוליטית הנוכחית של אמריקה כלפי הודו. רוולפינדי כנראה כבר לא מתלבט בטיעונים האידיאולוגיים על ישראל אלא במכניקה של קבלת ההחלטה הזו, ניהול התגובה המקומית הפוטנציאלית וקבלת היתרונות הטובים ביותר ממנה.

אם פקיסטן תכיר בישראל, בנגלדש לא תרצה להישאר מאחור. שיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי עם ישראל יעניק דחיפה גדולה לכלכלת בנגלדש ולמדיניות החוץ. כמו פקיסטן, גם בנגלדש יכולה להשתמש בקשר יהודי חדש כדי להתמודד עם הביקורת הגוברת בוושינגטון על החירויות הפוליטיות של המדינה וזכויות האדם תחת ראש הממשלה שייח חסינה.

עבור ישראל, העובדה שבנגלדש ופקיסטן, שתיים מהמדינות האסלאמיות הגדולות בעולם, יכירו בכך יהיה בונוס אידיאולוגי ופוליטי גדול. חלקם בדלהי עלולים להצטער על אובדן תפקיד מיוחד לכאורה בישראל. אבל הודו שמצהירה על הסגולות של שיתוף פעולה עם כל הצדדים במזרח התיכון לא יכולה לנטרל את אותה פריבילגיה לישראל בדרום אסיה.

המגמה השלישית המעצבת את המזרח התיכון החדש היא העמקת היריבות בין ערב הסעודית לטורקיה על מנהיגות העולם המוסלמי. בעוד שסעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות רוצות להחזיר את המזרח התיכון לעבר מתינות פוליטית ודתית, טורקיה פעם החילונית בפיקודו של רג'פ טאיפ ארדואן הפכה לאלופת החדש של האיסלאם הפוליטי. הלהט הדתי החדש של טורקיה מספק כיסוי אידיאולוגי טוב לשאיפותיו של ארדואן להרחיב את השפעתו הגיאופוליטית במזרח התיכון.

העימות של טורקיה עם סעודיה כבר משפיע על הודו ופקיסטן. טורקיה של ארדואן עוינת כעת את הודו והצטרפה לפקיסטן בטיפול בשאלת קשמיר בפורומים בינלאומיים. עבור פקיסטן, זה נראה קונטרה שימושית לערביי המפרץ, שהגבירו את הקשרים האסטרטגיים עם הודו ונראו לא מוכנים לעשות עניין גדול מהשינויים החוקתיים של דלהי בקשמיר.

מוקדם יותר השנה, פקיסטן עצבנית איתגרה את ערב הסעודית בכך שאיימה לשבור את ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי ולהקים פורום קיצוני יותר בשיתוף עם טורקיה ומלזיה. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, זמן רב הנדיבים של פקיסטן, לא התייחסו לאיום. הם דרשו להחזיר את ההלוואות שנתנו לפקיסטן כדי להתגבר על המשבר הכלכלי שלה.

לאחרונה, היו דיווחים על אבו דאבי חוסמת בכוונה את יצוא העבודה הפקיסטני לאיחוד האמירויות. ישנם גם דיווחים שאיחוד האמירויות עשויות לשלוח בחזרה עובדים פקיסטנים - על פי ההערכות 1.2 מיליון פקיסטנים עובדים באמירויות - כחלק מהצמצום כוח העבודה הזר במדינה על רקע השפל הכלכלי הנוכחי. אם פקיסטן תמשיך בנטייתה לכיוון טורקיה, סעודיה, המארחת יותר משני מיליון עובדים פקיסטן, תוכל בוודאי ללכת בעקבות איחוד האמירויות. במילים פשוטות, לאיחוד האמירויות ולערב הסעודית יש אפשרות להטיל עלויות עצומות על הכלכלה הפקיסטנית שלא ניתן לסתום על ידי טורקיה או מלזיה.

נרטיבים על המזרח התיכון היו מרכזיים באבולוציה של הפוליטיקה הדתית והלאומנית של תת היבשת במהלך המאה האחרונה. אבל הסמנים הישנים שהגדירו את השיח בדרום אסיה על המזרח התיכון מתחילים לדעוך. ההנחות הפוליטיות המקובלות של האליטות בדרום אסיה לגבי המזרח התיכון בקושי תואמות את המציאות המשתנה של האזור.

למרות שהודו ביצעה כמה התאמות חשובות במעורבותה עם המזרח התיכון בשנים האחרונות, דלהי לא יכולה להסיר את עיניה מהשינויים המהירים באזור. פקיסטן ובנגלדש אינן יכולות להרשות לעצמן לקחת את המזרח התיכון כמובן מאליו ולראות את האזור רק דרך הפריזמה הדתית. לעת עתה, השאלה היא האם מדינות דרום אסיה יכולות לנהל את הנשורת מהתנובה הגיאופוליטית במזרח התיכון ולנצל את ההזדמנויות החדשות שמציגות את עצמן.

מאמר זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-1 בדצמבר 2020 תחת הכותרת 'הרג והמזרח התיכון החדש'. הכותב הוא מנהל, המכון ללימודי דרום אסיה, האוניברסיטה הלאומית של סינגפור ועורך תורם בנושאים בינלאומיים ב-The Indian Express