הודו חייבת לחשוב מחדש על המדיניות האפגנית 'להמתין ולצפות'.

Vivek Katju כותב: 'סבלנות אסטרטגית' אינה יכולה להיות אליבי לחוסר מעש

לוחמי הטליבאן מגיעים לנמל התעופה הבינלאומי חמיד קרזאי לאחר נסיגת צבא ארה'ב, בקאבול, אפגניסטן (AP)

בהתייחסו למצב המתפתח באפגניסטן, שר החוץ S Jaishankar אמר לרג'יה סבהה ב-29 ביולי, אנו נעבוד עם הקהילה הבינלאומית כדי להבטיח שהמשא ומתן המדיני להסדר יימשך ולעולם לא נקבל שום תוצאה שתוחלט בכוח. כעת, חודש בלבד לאחר מכן, כשהמטוס האמריקאי האחרון עזב את שדה התעופה בקאבול, אם ג'ישנקר המלומד יחשוב על מדיניות הודו כלפי אפגניסטן בעבר הקרוב, הוא יהרהר באכזריות של קביעות קטגוריות במצבים זורמים.

עד סוף יולי, האליטה הפוליטית של קאבול התפוררה. בראשו עמד נשיא שהודו התחברה אליו באופן בלתי מוסבר. ברור שקובעי המדיניות ההודיים חשבו הרבה על האיש הזה, שנסע מבירת אפגניסטן כשאנשיו היו זקוקים לו ביותר. גם אז היה ברור שהטליבאן צבר מומנטום צבאי בלתי ניתן לעצירה. האם ניתן היה להעלות על הדעת שהצלחתה הצבאית לא תתורגם לדומיננטיות פוליטית?

ההערה התקיפה של ג'ישנקר הופכת מסקרנת עוד יותר מכיוון שלפחות ענף ממשל אחד הגיע למסקנה שהטליבאן ישתלט על קאבול. בנאום בצוות חשיבה ב-25 באוגוסט אמר ראש מטה ההגנה הגנרל ביפין ראוואט: מנקודת המבט של הודו, ציפינו להשתלטות הטליבאן על אפגניסטן.

הוא המשיך והוסיף, כן, לוחות הזמנים בהחלט הפתיעו אותנו. ציפינו שהדבר הזה יקרה כמה חודשים בהמשך. הגנרל ראוואט, אולי, לא היה מופתע אם הצבא ההודי היה בוחן את אופי הלחימה באפגניסטן וגם את האתוס של הגוף העיקרי של כוחות הביטחון האפגניים שנבנו תחת האמריקנים. זה רק מדגיש את הצורך בבדיקה מדוקדקת יותר של אופי הכוחות הצבאיים באזורים הדואגים לאינטרסים הביטחוניים שלנו.

הטליבאן נמצאים כעת בקאבול. ההתרסה בפאנג'שירי בראשות סגן הנשיא לשעבר, אמרולה סאלח, לא תגיע לשום מקום ללא תמיכה ניכרת ומתמשכת מארה'ב ומחויבות נחרצת מצד טג'יקיסטן. אמרולה הוא אמיץ ונחוש, אך תכונות אלו לבדן באדם או בקבוצה אינן יכולות לקיים התקוממויות.

אחיזת הטליבאן באפגניסטן רק תתחזק אלא אם כן יהיה מרד עממי נגדה בערים ובאזורים שאינם פשטונים. מרד כזה התרחש בשנת 1997 במזר-א-שריף נגד הטליבאן, אבל באותו שלב, הייתה מערכת ייחודית של גורמים שהובילו לכך. לפיכך, הסיכוי להתקוממות של האנשים שאינם פשטונים נגד הטליבאן הוא קלוש, במיוחד מכיוון שהעדויות מצביעות על כך שהקבוצה תפסה מקום גם בקרבם.

לאחר שפע של פעילות בין מנהיגי הרפובליקה האפגנית שנכחדה והטליבאן בהקמת הממשלה המרכזית, לא היו חדשות על התהליך כבר יותר משבוע. נראה שהטליבאן נשאר נוקשה בעמדות הליבה שלו. עם זאת, קיים לחץ מתמשך על מנהיגי הטליבאן ופקיסטן מקהילת התורמים המערבית להקמת ממשלה המקובלת עליה.

אין ספק שהטאליבן יבקשו הבטחות לא רק על ידי המערב אלא גם על ידי רוסיה ואולי גם סין שלא יהיה ניסיון ליישם את שיטות שנות התשעים של האמירות האסלאמית בנושאי מגדר והביטויים היותר ימי-ביניימיים של שריעה. חלק ממנהיגי הטליבאן היו רוצים שהזרימות הפיננסיות ימשיכו כדי למנוע קריסה של הכלכלה האפגנית. אבל האם הם יצליחו לשכנע את עמיתיהם היותר מבודדים להיענות לדרישות הללו? בהחלט ניתן לצפות שפקיסטן, החוששת מתנועות פליטים גדולות מעבר לקו דוראנד, תישען על המנהיגים הללו על הקמת הממשלה ותציג פנים מתונות יותר.

בטוח שארה'ב תמשיך לפקח מקרוב על הטליבאן כדי לכבד את מחויבותו כלפי אל-קאעידה ותדרוש ממנה להמשיך לשתף פעולה בהשמדת ISIS-K, מטרה משותפת לרוסיה. ארה'ב גם לא תהסס לנקוט צעדים אוויריים נוספים נגד מטרות על אדמת אפגניסטן. הכרה דיפלומטית בממשלת טליבאן, לרבות מתן רשות לה לכבוש את מושב האו'ם בעתיד הקרוב תהיה תלויה בקבילותה. עם זאת, ארה'ב והאיחוד האירופי לא יהססו לשמור על קשר פתוח וישיר עם ממשלת טליבאן. כמה מדינות בעלות השפעה, כמו סין, עשויות להיות אגרסיביות יותר בחזית ההכרה הדיפלומטית.

הודו ממשיכה לחכות ולצפות בהתפתחויות האפגניות. בזמן שהוא עושה זאת, מונחים חדשים רבים מתווספים ללקסיקון הדיפלומטי ההודי על ידי תומכי גישה כזו. אלה כוללים סבלנות אסטרטגית ואי מתן לגיטימציה. בעוד שחלק מחברי מדיניות החוץ והקהילה האסטרטגית ההודית נראות כעת מוכנים לקבל את הצורך במגע פתוח עם הטליבאן מצד הממשלה, אחרים אינם מוכנים ללכת כל כך רחוק. האחרונים טוענים כי עדיף קשרים מחוץ לטווח הראייה. שר החוץ הודה בעקיפין שהיו מגעים כאלה עם הטליבאן, ולו מסיבות תפקודיות.

מה שמתעלמים ממנו הוא שסבלנות אסטרטגית לא יכולה להיות אליבי לחוסר מעש. הקריאה של מדיניות הראג' הבריטית של חוסר פעילות מופתי על ידי כמה חוקרים סותרת את ההיגיון שכן היא מיושמת בהקשר אחר לגמרי. בכל מקרה, היא קיבלה את מי ששלט בקאבול.

חוץ מזה, בעוד שהכרה דיפלומטית או שלילתה היא מעשה ספציפי של מדינה ביחסים בין מדינות, הלגיטימציה ישימה יותר בסמכות השיפוט הפנימית של מדינות. היישום שלו ביחסים בין מדינות יכול לפתוח תיבה הטובה ביותר להשאיר סגורה. לבסוף, הודו חיכתה וצפה בהתפתחויות האפגניות מהצד, לפחות מאז ההסכם בין ארה'ב לטליבאן. היא כנראה קיוותה שיום נסיגת כוחות ארה'ב לא יגיע. כמה זמן תמשיך הודו לחכות ולצפות?

דוברי הטליבאן היו מעורפלים בזמן שדיברו על הודו. חלקם הזהירו את המדינה לא להתערב בענייני אפגניסטן בעוד אחרים בירכו על מעורבותה המתמשכת של הודו בשיקום הכלכלי של אפגניסטן. הם הדגישו כי אדמת אפגניסטן לא תשמש נגד מדינות שלישיות. אי אפשר לקחת את כל זה כערך נקוב, אבל כדי לחקור את הגישות של הטליבאן כלפי הודו יש צורך ברור ליצור איתה קשרים פתוחים וישירים. זה גם יאפשר להודו להעביר את הקווים האדומים שלה. אין לבלבל בין זה לבין הכרה דיפלומטית.

כינון מגעים פתוחים עם הטליבאן לא יסתור את קבלת הפנים הפעילה של אותם אפגנים, ללא קשר לאמונתם, הקשורים בקשר הדוק עם הודו. זה יפגע מאוד במוניטין של הודו ובעתיד, אם תגדל התפיסה, ככל שהן צומחות, שהודו נטשה את ידידיה באפגניסטן בזמן הצורך שלהם.

טור זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-1 בספטמבר 2021 תחת הכותרת 'להעסיק את הטליבאן, או לא'. הכותב הוא דיפלומט לשעבר