הודו היא לא מדינה לנשים. האם המגיפה יכולה לעזור לשנות את זה?

אפליה על בסיס מגדר מתחילה לפני הלידה ומוטבעת בבית. אבל משבר הבריאות הנוכחי, עם גברים חולקים מטלות בית ונשים נושאות גופות, עשוי להיות נקודת פיתול לנורמות המגדר ההודיות

אין כמעט ספק שנשים נמצאות כעת בשוגג בחזית הקרב נגד הגבריות הרעילה של לאומנות שרירית ושל ביזה תאגידית.

הודו היא בין המדינות הכי לא שוות בעולם להיות אישה. מדד הפערים הגלובלי הגלובלי השנתי האחרון שפורסם על ידי הפורום הכלכלי העולמי מציב את הודו במקום ה-17 מהתחתית, כאשר אפגניסטן היא הנמוכה ביותר. אבל בניגוד לרוב המדינות בליגה העגומה הזו, בהודו האפליה מתחילה בעובר. עם השימוש לרעה בטכנולוגיית אולטרסאונד להפלה סלקטיבית מינית, בכל שנה יש בהודו, לפי הערכות UNFPA, יותר מ-46 מיליון נשים נעדרות.

אבל מדוע הדרגה של הודו ירדה ב-28 מקומות בשנה האחרונה? למרות שורה של בחירות במדינה, חלקן של השרים ירד בחדות מ-23 ל-9%. יתרה מכך, השתתפות הנשים ההודיות בכוח העבודה צנחה בעשור האחרון ל-21 אחוז בלבד. לפני המגיפה, בחדרי הישיבות ההודיים היו רק 15% מהנשים, אפילו כשתנועת MeToo# חשפה את הקרחון של הטרדה מינית במקום העבודה. כעת יש פחות נשים הודיות בכוח העבודה מאשר אפילו ערב הסעודית. גני ילדים במקום העבודה, למרות שהם חובה על פי חוק בכל המשרדים עם יותר מ-50 עובדים ואתרי עבודה של MNREGA, הם נדירים. גם אנגנוודיס טרם הורחבו למעונות ילדים. מצד שני, נס הצמיחה במזרח אסיה היה קשור לעלייה גדולה במספר נשים עובדות.

הפטריארכיה מונחלת ברובה בבית. העבודה היומיומית של נשים הודיות היא כמעט פי 10 יותר מגברים על מטלות בית ללא תשלום לפי סקר NSSO של 2019. יש כעת שפע של נתונים חדשים מהשלב הראשון של סקר בריאות המשפחה הלאומי לשנת 2019-20. ממוצעים משוקללים ראשוניים של אוכלוסייה מ-17 מדינות חושפים כי עוד לפני המגיפה, נישואי ילדים עלו מעט מאז הסקר הקודם ב-2015-16. בעוד שהחינוך כעת כולל יותר, עם שלושה רבעים מהנשים יודעות קרוא וכתוב, רק 37% משלימות את שיעור 10. גם מעבר לכיתה, לעתים קרובות ההזדמנויות לנשים מתייבשות. פחות משליש מהנשים ההודיות מרוויחות הכנסה. יחד עם היעדר עצמאות כלכלית, יותר מרבע מהנשים הנשואות מדווחות גם על אלימות בין בני זוג. עם זאת, ארבע מכל חמש נשים מנהלות כעת חשבונות בנק משלהן, יותר משני שליש מהנשים הצעירות משתמשות במוצרי היגיינת מחזור, יותר ממחצית מהנשים הנשואות משתמשות באמצעי מניעה מודרניים ולכמעט למחצית יש טלפון נייד, אם כי פחות משליש היו אי פעם באינטרנט. הלשכה הלאומית לתיעוד פשע מנה כמעט 88 אונס מדי יום בשנת 2019, כאשר הנשים הדלית ברג'סטאן ואוטר פרדש הן הפגיעות ביותר.

עם זאת, בדרום אסיה, 83% מהנשים הנפאליות שלאחר סכסוך עובדות כעת מחוץ לבית. מכסות נשים פורחות גם מהפרלמנט ועד לרשויות המקומיות. בנגלדש גם מיהרה קדימה כמדינה היחידה שבה נשים שלטו כראשי מדינות זמן רב יותר מגברים.

רואנדה היא גם אחת המדינות המתפתחות הבודדות שבאופן מפתיע סגרה את הפער בין המינים, בכמה חזיתות. נקודת המפנה הייתה רצח העם הנורא והאונס ההמוני בשנת 1994, ששינו את הדמוגרפיה של המדינה. עם מכסות בחוקת 2003, נשים שולטות כעת בשני שלישים מהמושבים בפרלמנט.

בהודו, לעומת זאת, כשדור חדש של נשים דינמיות מדישה ראווי ועד נודיפ קאור והידמי מרקאם עומדות בפני מעצר והרדה, אין ספק שנשים נמצאות כעת מבלי משים בחזית המאבק נגד הגבריות הרעילה. של לאומיות שרירית וגזל תאגידי מופק. הנשים של שאהין באג מגלמות גם את הגל החדש הזה של תנועות פמיניסטיות צולבות.

בכל יום, אנו מזכירים בצורה לא ברורה שהודו אינה מדינה לנשים - בתוך הבית או מחוצה לו. אבל האם משבר המגיפה יכול להוות נקודת פיתול לנורמות המגדר ההודיות?

טור זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-28 באפריל 2021 תחת הכותרת 'אין מדינה לנשים'. הכותב הוא חוקר פוסט-דוקטורט במכון הלאומי ללימודים מתקדמים.