במהלך קוביד, הזדמנות מהפך תדמית למשטרה

בתגובתם החומלת במהלך המגיפה, אנשי המשטרה הראו כיצד ניתן להעמיק את המעורבות והאמון בקהילה. זה חייב להימשך גם לאחר סיום משבר הקוביד

הסיפורים הללו הם שינוי מבורך בתפיסה שלנו את המשטרה. (איור מאת C R Sasikumar)

סוניל קומאר, בזמן שמיהר לעבודה מביתו בנג'אפגר, הבחין באישה המבקשת עזרה ב-AIMS. הוא עצר וגילה שהילד היחיד שלה, גבר צעיר, שוכב בריקשה מכונית ומתנשם בנשימה. מתוך דחף, הוא מיהר את הצעיר לבית חולים ממשלתי בדרום דלהי. תוך כדי נהיגה, הוא ביקש מעמיתיו לארגן מכונת הנשמה. בהיעדר אלונקה, הוא נשא את האיש בזרועותיו למחלקה שם טופל מיד הרופא התורן. לפני שהלך לתחנת המשטרה שלו, קומאר שיתף את מספר הקשר שלו עם האם המודאגת. הוא המשיך לעזור לה עד שהצעיר החלים. לאמא שלו לא היו מילים להודות לו. זה עניין אחר שקומאר, שוטר במשטרת דלהי, נדבק בעצמו ונאלץ להתאשפז בבית חולים.

קומאר לא לבד. השוטר הראשי סנג'אי, שהוצב במשרפה, עזר לשאת גופות למדורה. עוזר מפקח משנה סוב סינג מיהר בלוני חמצן מלאים לבתי חולים. אשת שוטרת פריה הגישה אוכל למלווים רעבים ועייפים בבית החולים. אלו כמה סיפורים על חברי משטרת דלהי שמתריסים נגד כל הסיכויים ונלחמים בפחדים שלהם כדי לטפל באחרים במהלך המגיפה.

הסיפורים הללו הם שינוי מבורך בתפיסה שלנו את המשטרה. עוד מימי ילדותי, אצלי, כמו רבים אחרים, המראה של שוטר עורר פחד ואי ודאות. לאחר הכשרתי בהיידראבאד, הפכתי לחלק מאותה מערכת אקולוגית משטרתית. ללא הבנה ברורה של שורש התפיסה הציבורית השלילית של המשטרה, ניסיתי לשפר את מתן השירות המשטרתי לאזרחים, בתקווה שזה ישפר בסופו של דבר את תדמיתם. הזמן טס, וכשנכנסתי לתפקיד מפכ'ל המשטרה הדגשתי שני דברים בכוח: האחד, שיפור יכולת הליבה ושניים, טיפוח יחס מועיל.

כמה חודשים לתוך 2020, מגיפת קוביד-19 והסגר הארצי הביאו את הכל לקיפאון. הפחד הכריח אנשים בתוך הבית. אבל, אנשי משטרת דלהי המשיכו להיות ברחובות. לא פעם, הם נטלו אתגרים הרבה מעבר למילוי חובה - מתרומת דם, מילוי בלוני חמצן, ועד לשריפת המתים וסידור אמבולנסים ורכבי מתים. הוחל קו סיוע לשמור על קשר עם התושבים. רווחתם של האזרחים הוותיקים הייתה במעקב צמוד. הושקה מערכת של הנפקת כרטיסים מקוונים כדי להבטיח ניידות לשירותי חירום.

במקביל, עבודת המשטרה הרגילה עברה כיוון מחדש כשהמגיפה העלתה אתגרים חדשים. הגל השני הביא לעלייה פתאומית בביקוש לבלוני חמצן ולרכזי חמצן, לרמדסיביר, לאמבולנסים ולמכוניות מתקנים. אגרנים ומשווקים שחורים ניסו להרוס עם שרשרת אספקה ​​שברירית ממילא. רמאי סייבר השתמשו בפלטפורמות מדיה חברתית כמו פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ו-WhatsApp כדי להציע שירותים בתשלום מראש. קורבנות רבים נפלו בפח ואיבדו לא רק את כספם שהרוויחו קשה, אלא גם זמן טיפול יקר. צוותי משטרה רדפו בקפידה אחר כל מוביל דק שהיה זמין ותפסו אשמים ברחבי המדינה בעזרת המשטרה במדינות אחרות.

גם משטרת דלהי ספגה מכה עקב המגיפה. יותר מ-13,500 עובדים נמצאו חיוביים לקוביד ו-77 מהם נכנעו למחלה. אנשי משטרה רבים איבדו את בני משפחתם וקרוביהם הקרובים. עם זאת, כשהם מפגינים חוסן יוצא דופן, הם חידשו עד מהרה את תפקידם.

מה הסיבה לשינוי כזה? בבסיסו עומד הצורך בסיוע מטעמים הומניטריים, אך הדרגה חרגה הרבה מעבר לכך. שנים של התניה לימדו את המשטרה שעליה לעמוד ולספור כשהצ'יפס ירד. קשה מאוד להסביר את התחושה הזו. שוטר שמכוון לעבוד מסביב לשעון כדי שאנשים יוכלו לישון בשקט, שמבלה ברצון את הדיוואלי והעיד שלו ברחובות, הרחק מהמשפחה, יכול להבין את הנפש הזו היטב. כמו רופאים בבתי חולים, המשטרה נראתה ברחובות וסימלה תקווה עבור רבים במצוקה. התפקיד החיובי שמילאה המשטרה הוערך על ידי ציבור אסיר תודה. אף על פי שהדבר חרג מהקווי המתאר של השיטור הקונבנציונלי, הצוות לא רק הפיק סיפוק עצום, אלא פיתח גם זהות ומטרה חדשה. ההערכה מצד האנשים הייתה בונוס נוסף. חשוב מכך, נראה שהדימוי של יהיר, אדיש ומושחת הוחלף בדמות של אומץ, נימוס וחוסר אנוכיות.

אבל זה מעמיס עלינו אחריות נוספת. איך נוכל לקיים את הדימוי הזה?

בסופו של דבר, מסיבות שונות, המגיפה תיפסק. עקומת הקוביד בדרך למטה. הסגר מוקל בהדרגה ובקרוב זה יהיה עסקים כרגיל. בעיר הזו של למעלה משני מיליון אנשים, הרעש המוכר, גזי הפליטה מכלי רכב, אבק מאתרי בנייה, יחזרו שוב, ויעלו שוב את המזימות. חיכוך וקונפליקט, כרגע מתחת למכסה המגיפה, יתבשלו וירתחו. המשטרה תתערב באמצעות העמדה לדין, מעצרים ואזהרות בכל פעם שיעברו גבולות חוקיים. כשזה יקרה, למרבה הצער, המשטרה תהפוך לנושא של זעם. כל ההערכה שהושגה במהלך המגיפה עשויה להתבזבז והתפיסה הציבורית השלילית תחזור.

המפתח להתמודדות עם אתגר זה הוא לשפר את המקצועיות של הכוח שלנו. דרך אחת היא לשדרג את יכולת הליבה שלנו בתחומי מניעת פשיעה וחקירה וטיפול בתלונות. אבל יותר מהפעולה כשלעצמה, חשובה יותר התפיסה של קבלת החלטה נכונה והוגנת. רוב המחלוקות אינן תיקים פתוחים וסגורים, מה שמקשה על משימת חלוקת האשמה בין הצדדים. מכיוון שאדם משטרה ממוצע עמוס בהרבה מטלות, הם לא יכולים לתת תשומת לב שווה לכולם. זה בוודאי מעורר שאלות לגבי מקצועיות ותחושת ההגינות.

פתרון לדילמה זו טמון בשיתוף הקהילה בתפקידי המשטרה. חברות פרוגרסיביות פיתחו מנגנונים חזקים לטפל בבעיות כאלה. עמותות הרווחה של התושבים יכולות להגדיל את יכולת המשטרה באמצעות השתתפות של אנשים. המשבר האחרון קירב את המשטרה והציבור. השתתפות המשטרה-ציבור הזו, המבוססת על אמון וחמלה, צריכה להחזיק מעמד. אם השתתפות יזומה מהקהילה תהפוך למציאות, איכות עבודת המשטרה תשתפר משמעותית. זה ייצור יותר מקום בכל הרמות לשיפור מתן השירות, התמקדות בשיטור הליבה ובסופו של דבר יסלול את הדרך לשיפור תדמית המשטרה בקרב הציבור.

טור זה הופיע לראשונה במהדורה המודפסת ב-10 ביוני 2021 תחת הכותרת 'כוח החמלה'. הכותב הוא הנציב, משטרת דלהי.