1947 ובנגלדש: ההיסטוריה הלא ידועה השלישית
- קטגוריה: דעה
חלוקת בנגל ב-1905 הייתה דוגמה טובה. בנגלים המזרחיים היו בעיקר איכרים, בעיקר מוסלמים, רובם ממורמרים בקולקטה ופופולריים בקרב מעמד הביניים המוסלמי החדש שהגיע. בשנת 1906 הוקמה הליגה המוסלמית בדאקה שהעניקה למוסלמים ההודים קול פוליטי.
נכתב על ידי Afsan Chowdhury
שאלתי את דודתי איפה היא חושבת שהבית שלה. היא חייכה ואמרה, נולדתי שם, הודו, אבל גידלתי את משפחתי כאן, בבנגלדש. זהו ביתי. דודה שלי ממערב בנגל. ראיינתי אותה לזכרונות החלוקה שלי מפרויקט 1971. היא דיברה הרבה על מציאת ביתה.
השאלה הייתה, האם בנגלדש יצאה משנת 1947 או שהיא כבר הייתה שם אבל התעכבה עם לידתה של פקיסטן באותה שנה?. החלטת לאהור 'הותאמה' ב-1947 מ'מדינות' עבור אזורי הרוב המוסלמי בהודו ל'מדינת' פקיסטן. אבל מה המשמעות של 'פקיסטן' לבנגלדשים לעתיד?
האיכרים המוסלמיים בבנגל סבלו תחת זמינדרים, בעיקר הינדים, במשך זמן רב והמעמד הבינוני המוסלמי המתעורר רצה יותר מקומות עבודה ופחות תחרות. ההצבעה ב-1946 נועדה לסיום הדיכוי הזמינדרי ומרחב כלכלי נוסף למעמד הבינוני, ולא על קביעת הזהות הפוליטית כמוסלמים המובילים לפקיסטן. במקרה הטוב זה היה עבור מדינה עצמאית כפי שהוזכר בהחלטת לאהור משנת 1940, לא פקיסטן אחת המתוקנת של 1947 כפי שהכריז ג'ינה.
פקיסטן של 1947 לא רק עיכבה את בנגלדש אלא גם נטעה את הפקעות המרירות שגידלו את שדות ההרג של 1971. זה היה בלתי נמנע. למזרח ומערב פקיסטן היו היסטוריות שונות מאוד של זהויות. בעיני המוסלמים הבנגלים, היותו מוסלמי חשובה לא פחות מהיותו בנגלי, נקודה שהועלתה אפילו כשהליגה המוסלמית הוקמה ב-1906.
אומללות עם פקיסטן הריכוזית של 1947 החלה מוקדם במזרח פקיסטן והפגנות היו נפוצות כבר ב-1948 בנושא הקריטי של השפה. מחאות אלו הפכו למרד ובסופו של דבר למלחמת 1971.
מסע לא כל כך ארוך
לפני 1947 בנגל נשלטה על ידי האליטה ההינדית הבנגלית שבסיסה בקולקטה. הם היו משכילים, בעלי אמצעים ומשתפי פעולה של חברת הודו המזרחית. בשנת 1793 כאשר הוקם זמינדרי, הם הפכו לרוב בעלי הבית. איכרים תחתיהם שנאו את כל הזמינדרים, הינדים או מוסלמים, אבל רובם היו הינדים ולכן השנאה המעמדית/כלכלית הפכה לעוינות קהילתית.
המגרש הישן יותר עקרו זמינדרים מתקופת המוגולים - בעיקר מוסלמים - התנגדו לשלטון הבריטי והשתמשו באיכרים כדי להשיב מלחמה והפכו את ההתנגדות לתגובה קהילתית שהשפיעה על השתתפות הקהילה. אבל לאיכרים ההינדיים לא היו אלופים, פחות מכולם באליטה של קולקטה. עברו מאה שנים עד שהבריטים הפכו למדכאים בעיני קולקטה.
פוליטיקה בנגלית מול פוליטיקה 'כל הודו'
עד אמצע המאה ה-19, מעמד הביניים המוסלמי הבנגלי החל להגיח ומחפש מקומות עבודה ומקצועות בתמורה לנאמנות, תוך העתקה של מה שהבאבוס של קולקטה עשה פעם. ככל שהתחרדה התחרות בין שני מעמדות הביניים, כך התחדדה הפוליטיקה.
חלוקת בנגל ב-1905 הייתה דוגמה טובה. בנגלים המזרחיים היו בעיקר איכרים, בעיקר מוסלמים, רובם ממורמרים בקולקטה ופופולריים בקרב מעמד הביניים המוסלמי החדש שהגיע. בשנת 1906 הוקמה הליגה המוסלמית בדאקה שהעניקה למוסלמים ההודים קול פוליטי.
אבל האליטה של קולקטה הגיבה עם תנועת הסוואדשי שהפכה לאומית והחלוקה בוטלה ב-1911. גם סוואדי וגם הליגה המוסלמית הביאו לכך שהיתה השפעה גדולה יותר על הפוליטיקה הבנגלית על ידי ארגונים אלה שנמצאים מחוץ לבנגל.
עוינות קהילתית הפכה לפוליטית לאחר 1905, אך הניסיונות לגבש פוליטיקה בין-קהילתית בבנגל נמשכו כמעט עד הנפת הדגל ב-1947. בשנת 1924, בעל החזון צ'יטראנג'אן דאס הציע את הסכם בנגל בתקווה לעודד הרמוניה חברתית גדולה באמצעות אפליה מתקנת, אך הוא נדחה על ידי האליטה של קולקטה ומפלגת הקונגרס.
בשנת 1937, ניסיון להקים ממשלת ברית הופל גם הוא כ'אזורי' ולא כנוסחה לאומית. לבסוף, התנועה הבנגלית המאוחדת (UBM), תוכנית להקמת מדינה בנגלית עצמאית מחוץ להודו ופקיסטן, שהוזמנה על ידי ML בנגל והקונגרס גם היא מתה ב-1947.
אבל כאשר UBM קרסה, כמה פעילים צעירים של הליגה הבנגלית המוסלמית הקימו קבוצה סודית כדי לעבוד עבור בנגל עצמאי. כולם היו מעריצים של סובהאש בוזה והאדם שהם חשבו עליו כמנהיג המדינה העתידית היה צעיר כריזמטי ממזרח בנגל בשם מוג'יבור רחמן. הוא יהפוך למנהיג המייסד של בנגלדש.
שפת האלימות
ההחלטה להכריז על אורדו כשפה הלאומית היחידה לא הייתה מדיניות תרבותית אלא מדיניות כלכלית כדי לנתק את הבנגלים ממעמד הביניים מלחפש עבודה. היא נתקלה בהתנגדות מיידית של מעמד הביניים הבנגלי, אלה שהושפעו ממנו ביותר.
עד 1948, דאקה צפה בהרצאת המחאה הראשונה בנושא וההבטחה של ג'ינה להפוך את אורדו לשפה הלאומית היחידה הובילה למחאות נוספות. עד 1952 ההפגנות של אוניברסיטת דאקה הפכו למיליטנטיות והירי המשטרתי שנבע מכך הביא לקדושים, מרכיבים חיוניים לתנועה לאומית.
בינתיים, הליגה המוסלמית המחוזית של בנגל הפכה במלואה לליגה האוואמית (המוסלמית) בשנת 1949 וסיימה כל נוכחות משמעותית של 'פקיסטן' במחוז. בבחירות של 1954, מפלגות ממזרח פקיסטן זכו כמעט בכל המושבים. הליגה המוסלמית הפקיסטנית נמחקה ואיתה הלכו נושאי הדגל של פקיסטן של ג'ינה. עד 1958, כשהצבא השתלט, למפלגות רבות היו קבוצות 'עצמאות' סודיות. מזרח פקיסטן הייתה בדרכה להפוך לבנגלדש לאחר מעקף.
בשנת 1970 הינדים ומוסלמים הצביעו יחד כדי להפוך את ליגת אוואמי למנצחת בבחירות בפקיסטן, אבל זה גם חתם על צו מוות לרבים. זה היה בלתי אפשרי עבור צבא פקיסטן להעביר את השלטון לאדם שהעדיף את האוטונומיה המחוזית על פני 'שחרור קהמיר', הסיבה העיקרית לקיומו של הצבא. הוא היה האיש שהם האשימו בבגידה ב-1968 וקיוו לתלות. מזרח פקיסטן הפכה לפרוקסי הודו.
כשהיא נפגעה ב-25 במרץ, בלילה, מעטים הצבאות פעלו בצורה כה מספקת כדי להרוס את עצם מטרת המתקפה. אבל המסע אל ההשפלה האחרונה בדצמבר 1971 בכניעה להודו ובנגלדש החל הרבה לפני כן, עוד ב-1947, כשפקיסטאן נולדה. בנגלדשים שילמו מחיר גבוה הן על החלוקה והן על האיחוד.
שבוע אחרי שדיברתי עם דודתי, בנה, לוחם חופש ב-1971, התקשר לומר שאמא הלכה הביתה. נוח על משכבך בשלום, היסטוריה.